הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

החכמים ששימשו כעורכי הגמרא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין מ ע"א

אמר אמימר: המפקיר עבדו - אותו עבד אין לו תקנה;
מ"ט, גופיה לא קני ליה,
איסורא הוא דאיכא גביה,
ואיסורא לא מצי מקני ליה.
א"ל רב אשי לאמימר: והאמר עולא אמר רבי יוחנן, ורב חייא בר אבין אמר רב: אחד זה ואחד זה - יצא לחירות, וצריך גט שחרור!
א"ל: צריך ואין לו תקנה.
איכא דאמרי, אמר אמימר: המפקיר עבדו ומת - אותו העבד אין לו תקנה;
מאי טעמא?
גופיה לא קני ליה, איסורא הוא דאיכא גביה,
ואיסורא לבריה לא מורית.
א"ל רב אשי לאמימר: והא כי אתא רב דימי א"ר יוחנן!
דרב דימי טעותא היא.
א"ל: מאי טעותא?
דלא אמרה בלשון שחרור,
הא אמרה בלשון שחרור הכי נמי!
א"ל: אנא כדרב שמואל בר יהודה סבירא לי... 

מבנה הגמרא:

1.
דינו של אמימר:

אמר אמימר: המפקיר עבדו - אותו עבד אין לו תקנה;

מ"ט, גופיה לא קני ליה,
איסורא הוא דאיכא גביה,
ואיסורא לא מצי מקני ליה.

2.
רב אשי מקשה על אמימר:

א"ל רב אשי לאמימר: והאמר עולא אמר רבי יוחנן, ורב חייא בר אבין אמר רב: אחד זה ואחד זה - יצא לחירות, וצריך גט שחרור!

הקושיה היא מדברי אמוראים - רבי יוחנן ורב.

2.1
וקשה: על זה נאמר "גברא אגברא קרמית?" וכי מקשים מאמורא על אמורא?

2.2
ויש לומר ולחדש: אמימר ורב אשי היו בצוות עורכי הגמרא. הם קבעו לעצמם שבאופן עקרוני הלכה בסוגייתנו צריכה להיות כאמוראים הקדמונים רב ורבי יוחנן, ועל כן הדיון ביניהם היה כמי לפסוק ולא מהי סברתם העצמית של אמימר או של רב אשי.

2.3
יישובו של אמימר:

א"ל: צריך ואין לו תקנה.

3.
גירסא אחרת של הדיון בין אמימר ורב אשי:

איכא דאמרי, אמר אמימר: המפקיר עבדו ומת - אותו העבד אין לו תקנה;
מאי טעמא?
גופיה לא קני ליה, איסורא הוא דאיכא גביה,
ואיסורא לבריה לא מורית.

3.1

קושיית רב אשי על אמימר:

א"ל רב אשי לאמימר: והא כי אתא רב דימי א"ר יוחנן!
דרב דימי טעותא היא.
א"ל: מאי טעותא?
דלא אמרה בלשון שחרור,
הא אמרה בלשון שחרור הכי נמי!

3.2
תשובתו של אמימר:

א"ל: אנא כדרב שמואל בר יהודה סבירא לי.

ראה בפרשנים שהדיון בין אמימר ורב אשי היתה בעניין קביעת הניסוח המדוייק של רבי יוחנן.

4.
דיון נוסף בהלכה בין רבינא לחבריו לגבי דינו של אמימר:

ההוא דסקרתא דעבדי דאזדבן לעובד כוכבים, כלו מרוותא בתראי,
אתו לקמיה דרבינא,
אמר להו: זילו אהדרו אבני מרוותא קמאי, ויכתבו לכו גיטא דחרותא.

אמרו ליה רבנן לרבינא, והאמר אמימר: המפקיר עבדו ומת, אותו העבד אין לו תקנה!

אמר להו: אנא כרב דימי סבירא לי.
אמרו ליה: דרב דימי טעותא היא!
אמר להו: מאי טעותא?
דלא אמרה בלשון שחרור, הא אמרה בלשון שחרור הכי נמי.
והלכתא כרבינא.

דומה מאד באופן עקרוני לדיון לעיל בסעיפים 3.1--3.2

5.
מסקנה: הדיון בסוגייתנו נערך בין החכמים שנמנו על ה"מערכת" של עורכי הגמרא: רבינא; רב אשי; אמימר; "רבנן" [חברי רבינא].

5.1
הדיון היה בדבר קביעת הניסוח הנכון של דברי רבי יוחנן.

6.
לפי כל דברינו לעיל נוכל להסביר את דברי תוס' בדף הקודם - מסכת גיטין דף לט:

תוספות מסכת גיטין דף לט עמוד א:

אלמה אמר אמימר כו' - וא"ת מאי אי הכי כ"ש דלשמואל תקשי דאמימר

וי"ל דהא לא קשיא ליה משום דשמואל תנאי היא בפרק החולץ (יבמות מח.) ובפרק בתרא דנזיר (דף סב:)
אבל הא קשיא ליה אי אתיא דאמימר דלא כר' יוחנן רביה
ולהכי נמי לא מצי למיפרך לאמימר מדרבנן דאבא שאול דאיהו מוקי להו כההוא תנא דאית ליה דשמואל אבל איהו סבר כההוא תנא דפליג עלייהו וסבר דלדידיה צריך גט שחרור ואין לו תקנה.

תוס' טוען שאמימר היה תלמידו של רבי יוחנן.
ראה על כך ב"מתיבתא", שם בדף לט, הערה טז, שרבי יוחנן היה גדול הדור ולא מסתבר שאמימר שחי הרבה אחריו יחלוק עליו [למרות שלכאורה צריך להיות לפי הכלל שהלכה כבתראי?!]

6.1
לפי דברינו יותר ברור. אמימר, כחבר צוות של עורכי הגמרא נוהג לפסוק כעיקרון כאמוראים קדומים - רב ורבי יוחנן. לכן אומר תוס' שרבי יוחנן היה רבו של אמימר.

6.2
בפשטות ניתן להסביר את תוס' שהיו שני חכמים בשם "אמימר", ולא מצאתי לכך תימוכין. גם יש לציין שבכמה מקומות בש"ס מתחלף השם "אמימר" בשם "מרימר".