לעז על בניו
גיטין מ ע"ב - מא ע"א
"מפני תיקון העולם, שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה".
פירש רש"י: "ויאמר לו עבדי אתה - ויוציא לעז על בניו".
וכתב רבי עקיבא איגר בגליון הש"ס:
"רש"י ד"ה ויאמר לו כו' על בניו. קשה לי הא קי"ל דעבד הבא על בת ישראל הולד כשר אלא דלהרבה פוסקים פגום לכהונה, ולמאי נקט רש"י בניו ולא כפשוטו דיוציא לעז עליו שפסול לבא בקהל דהוא עבד, ומאי אולמא בניו ממנו".
ויש לומר שאין כוונת רש"י "על בניו" למעוטי עליו. אלא שנקט כדרכו בלשון קצר, ורצה לומר עליו ואף על בניו. ונפקא מינה, שאם מת צריך עדין לשחרר את בניו, שהרי אף לסוברים שאין הזרע פגום לכהונה – "כשר נמי לא הוי, ישראל פסול מיקרי" (מסכת יבמות דף כג ע"א).
יתר על כן. אמר שמואל במסכת קידושין דף ע ע"ב: "כל דאמר מדבית חשמונאי מלכא קאתינא - עבדא הוא". והקשו שם המפרשים ששמואל היה דורות רבים אחר בית חשמונאי וכיון שאותם עבדים החזיקו את עצמם ככשרים ונשאו בנות ישראל, אין הולד עבד! ותירצו שבדלו מהם ישראל ונשאו בנות מינם, או לפחות נתערבו בהם חלקם שנשאו בנות מינם.
וכן בסוגיא דידן, חזקה על עבד כזה שיצא עליו לעז, שימצא מין את מינו ובניו יהיו כמותו.
דומה לכך במשנה במסכת בבא קמא דף מט ע"א: "שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל, ואם אין לה בעל - נותן ליורשיו. היתה שפחה ונשתחררה או גיורת - פטור", ופירשו רש"י והמפרשים שאותה שפחה וגיורת היינו שנשואה לגר ועבד משוחרר כמותה, ומשום כך פטור כי אין לו יורשים.
