אלף בית רש"י

דיוק וחידוש ברש"י

גיטין דף מג

עמוד א

רש"י ד"ה ואם לחשך אדם לומר. תשובה לדבר זה מאותה ששנינו במס' כריתות (יא.) והפדה לא נפדתה דשפחה חרופה איזו זו זו פדויה ואינה פדויה חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לעבד עברי והוא הדין לכל ישראל אלא אורחא דמלתא נקט משום דעבד עברי מותר בשפחה:
אלמא בת אתרוסי היא. מדקתני מאורסת:
אמור לו. וכי סבור אתה שהן אירוסין ממש:
כלך אצל רבי ישמעאל. דאמר התם דברה תורה כלשון בני אדם ובשפחה כנענית שלא נפדית כלל קמשתעי קרא:

הפני יהושע מקשה דלפי מה שפירשו המהר"ם והמהרש"א על דברי התוספות בד"ה אם, דגם בחצי אשה שייך לחלק בין חזיא לכולה ללא חזיא, אז מה יכול לפרוך מעבד עברי, דהרי אף אם יסבור שהמקדש חצי אישה מקודשת היינו מפני ששייר בקנינו וכאן הרי לא שייר, וגם במקדש חציה שפחה וחציה בת חורין אינה מקודשת היינו משום דאיכא חדא לריעותא שאף שלא שייר בקנינו הרי לא חזיא לכולה, אבל חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לע"ע דלא שייר בקנינו וחזי נמי לכוליה דאיכא תרתי למעלויתא פשיטא דמקודשת, ומקשה על רש"י דכתב והוא הדין לכל ישראל, הרי יש לחלק כפי שהוסבר בין ע"ע דחזיא לכוליה ולא שייר בקנינו לישראל שקידשה ולא חזיה לכוליה ומניח בצ"ע,

ונראה ליישב שכל דברי רש"י הם הם דברי הפרכן: שיאמר תשובה מאותה ששנינו וכו' דשפחה חרופה שהיא חצי שפחה וחצי בת חורין שמאורסת לעבד עברי והוא הדין לכל ישראל ויאמר לך הפרכן דנקט עבד עברי מפני שזה אורחא דמילתא, אמור לו וכי סבור אתה שזה אירוסין ממש - כלך לך אצל רבי ישמעאל שאמר דברה תורה כלשון בני אדם, ובשפחה כנענית שלא נפדית כלל והלשון אירוסין אינו מדויק דאין כוונתו לאירוסין קידושין ממש אלא שמיוחדת לו, וכשם שהוא - הפרכן רצה לומר שמאי דנקט התנא עבד עברי אינו מדויק והוא אורחא דמילתא, רבי ישמעאל אומר זאת על התורה עצמה שנוקטת בלשון המדובר שהוא אינו מדויק.