הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין נא ע"א-ע"ב
והמוצא מציאה לא ישבע.
אמר ר' יצחק: שני כיסין קשורין מצאת לי, והלה אומר לא מצאתי אלא אחד - נשבע;
שני שוורים קשורין מצאת לי, והלה אומר לא היה אלא אחד - אינו נשבע;
מ"ט? שוורין מנתחי מהדדי, כיסין לא מנתחי מהדדי;
שני שוורין קשורין מצאת, והלה אומר מצאתי והחזרתי לך אחד מהן - הרי זה נשבע.
ור' יצחק לית ליה המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם?
הוא דאמר כרבי אליעזר בן יעקב;
דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר: פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו,
כיצד? מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס - הרי זה נשבע, וזה הוא שנשבע על טענת עצמו;
וחכ"א: אינו אלא כמשיב אבידה ופטור.
ורבי אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור?
אמר רב: בטוענו קטן.
קטן מידי מששא אית ביה?
והתנן: אין נשבעין על טענת חרש, שוטה וקטן!
מאי קטן - גדול,
ואמאי קרי ליה קטן? דלגבי מילי דאביו קטן הוא.
אי הכי, טענת עצמו? טענת אחרים הוא!
טענת אחרים והודאת עצמו.
כולהו טענתא נמי טענת אחרים והודאת עצמו נינהו!
אלא בדרבה קמיפלגי,
דאמר רבה: מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע?
חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו,
והאי בכוליה בעי למכפריה ליה,
והאי דלא כפריה - משום דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו,
ובכוליה בעי דלודי ליה,
והאי דלא אודי ליה - אישתמוטי הוא דקא משתמיט ליה,
סבר עד דהוו לי זוזי ופרענא ליה,
ואמר רחמנא: רמי שבועה עילויה כי היכי דלודי ליה בכוליה;
ר' אליעזר בן יעקב סבר: ל"ש בו ול"ש בבנו אינו מעיז, והילכך לאו משיב אבידה הוא;
ורבנן סברי: בו הוא דאינו מעיז, אבל בבנו מעיז, ומדלא מעיז, משיב אבידה הוא.
מבנה הסוגיה על פי הפוסקים:
1.
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יג הלכה כ:
המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם, שאם אתה אומר ישבע יניח המציאה והולך כדי שלא ישבע, אפילו מצא כיס וטען בעל המציאה ששני כיסים קשורים היו ואי אפשר שימצא האחד אלא אם נמצא האחר הקשור עמו הרי זה לא ישבע.
לכאורה משמע שהרמב"ם פוסק כפשט משנתנו, שמשיב אבדה -בכל סוג של משיב אבדה - נפטר משבועת מודה במקצת מפי תקנת "תיקון העולם".
2.
השגת הראב"ד:
המוצא מציאה לא ישבע וכו' וא"א שימצא האחד אלא אם נמצא האחר הקשור עמו הרי זה לא ישבע. א"א הרב ז"ל פוסק כרבי אליעזר בן יעקב דקאי רבי יצחק כוותיה במסכת גיטין ואמר ישבע בשני כיסים קשורים ואין הכל מודים לו.
כנראה שהוא לא מתכוון בדבריו לרמב"ם!
2.1
בכל אופן משמע מדבריו שיש לפסוק כרבי אליעזר בן יעקב נגד חכמים שחולקים עליו בברייתא בסוגייתנו.
2.2
האמור לעיל בסעיף 2.1 מתיישב עם הכלל - ראה להלן - שהלכה תמיד כרבי אליעזר בן יעקב אפילו נגד חכמים.
2.3
של"ה - כללי התלמוד (כ) כלל הלכה:
תמד. ... הלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום, דמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי,
ופירש רש"י ז"ל בסוף פרק התקבל (גיטין דף סז א ד"ה קב ונקי) לא הרבה תלמוד כשאר חבריו אבל מה שאומר נקי הוא שהלכה כמותו לעולם. ורשב"ם ז"ל כתב בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלח א ד"ה יורשין) דבברייתא נמי הלכה כמותו.
משמע שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום - אף נגד רבים - חכמים.
2.4
וכתב הר"ן בשבועות (שבועות דף מב א) דהלכה כרבי אליעזר בן יעקב דוקא לגבי יחיד
הוא סובר שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום רק נגד דעת יחיד.
2.5
ואמרינן בפרק בתרא דשבועות דהיכא דמוכח דלאו כוותיה, לא סמכינן אהאי כלל דרבי אליעזר בן יעקב קב ונקי.
דעה נוספת שכנראה אין חולקים עליה: הכלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום תקף רק כשלא מוכח אחרת בגמרא! [כלל זה נאמר על ידי הפוסקים גם לגבי הרבה כללי פסיקה אחרים.]
2.6
כתב הרא"ש ז"ל ריש פרק מי שהוציאוהו (עירובין פ"ד ס"ב), אף על גב דקיימא לן משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, בהא לית הלכתא כוותיה, כיון דרב פפא סבר כרבנן, ושמא זאת אינה מן המנין [ק"ב], כי כתב רבינו חננאל מפי הקבלה דק"ב דברים הלכה כמותו ותו לא.
משמע מהרא"ש קצת כנאמר לעיל בסעיף 2.5 ובנוסף הוא מגביל את הכלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום רק ל102 הלכות ספציפיות!
2.7
משמע כלעיל בסעיף 2.5:
ובפרק שלישי דנדרים דף כג ב) בעי תלמודא אי הלכה כרבי אליעזר בן יעקב, וכתב הרא"ש ז"ל (שם בפירושו ד"ה הלכתא) אף על גב דמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, הכא מסתבר טעמייהו דרבנן, עכ"ל (מהר"י קארו כללי הגמרא בהליכות עולם שער ה' פ"א אות ג').
הכח של סברא
2.8
ודע דבכל הנזכרים לעיל שהלכה כמותם, הן אותם שזכרתי הן אותם שאזכירם, זהו הכל מן הסתם, אבל כשאמורא אחד או סתם תלמודא פוסק כאידך בהדיא, אזי בזה הענין סתרו את הכלל, כי הכלל לא נאמר אלא בסתם, והוא קרוב למה שכתב הרא"ש ז"ל. וכן הוא בהדיא פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ו (ב) ומ"ז (א) היכא דאיתמר איתמר, היכא דלא איתמר לא איתמר. "
מפורש בדבריו כלעיל בסעיף 2.5
פוסק בהדיא" - מה כוונתו? למונחיםמ"הלכתא"? "הלכה כ..." ?
2.9
עד כאן יוצא שכנראה הראב"ד לעיל בסעיף 2.2 סובר כלעיל בסעיף 2.3 או שהוא סובר כמודגש לעיל בסעיף 2.8. ולכן מדגיש הראב"ד "הרב ז"ל פוסק כרבי אליעזר בן יעקב דקאי רבי יצחק כוותיה".
3.
מגיד משנה הלכות גזלה ואבדה פרק יג הלכה כ:
[כ] המוצא מציאה לא ישבע וכו'. משנה במסכת גיטין דף מ"ח ע"ב) בהניזקין ופסק הרב ז"ל כפשט המשנה ודלא כר' יצחק דגמ' (גיטין דף נ"א) דאמר כתנא דברייתא
וכן דעת הרב אלפסי ז"ל בהלכות שלא הביא אלא המשנה בלבד.
כדברינו לעיל בסעיף 1.
4.
וכתב הר"א ז"ל א"א הרב ז"ל פסק כראב"י וכו'. ודברי תימה הם דהא התם בגיטין לפי מסקנא לא קאי ר"א כוותיה דר' יצחק דהא עבדינן אוקימתא אחריתי
וכן כתבו המפרשים ז"ל דאפשר דאיתא לרבי אליעזר וליתא לדרבי יצחק וזה דעת ההלכות שאע"פ שפסק כרבי אליעזר לא הביאו ההיא דרבי יצחק ועיקר:
5.
רא"ש מסכת גיטין פרק ה סימן ד:
דף נא ע"א] המוצא מציאה לא ישבע וכו' אמר ר' יצחק שני כיסין קשורין מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד ישבע ור"י לית ליה המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם [דף נא ע"ב]
הוא דאמר כרבי אליעזר בן יעקב
פירש רבינו חננאל זכרונו לברכה דלא קאי האי שינויא דאפילו ר' אליעזר אית ליה משיב אבידה פטור ולא חלקו ר' אליעזר בן יעקב ורבנן אלא בהא דר"א סבר בבנו אינו מעיז
ולפי דבריו נדחו דברי רבי יצחק
וכן רב אלפס לא הביא דברי ר' יצחק וכתב בשבועות (פ' שבועת הדיינים סי' כג) דהלכה כרבי אליעזר בן יעקב
ונראה דמפרשי אלא בדרבה קמיפלגי כמו שפירש ר"י דאיירי בטוענו גדול הלכך לא דמי למוצא אבידה:
המחלוקת בין רבי אליעזר בן יעקב וחכמים עוסקת במקרה נקודתי.
6.
שולחן ערוך חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רסז סעיף כז:
המוצא מציאה <ג> לא ישבע מפני תיקון העולם. שאם אתה אומר ישבע, יניח המציאה וילך לו כדי שלא ישבע. מ] אפילו מצא כיס, טז) {מב} <ד> וטען בעל המציאה ששני כיסים קשורים היו ואי אפשר שימצא האחד אא"כ נמצא האחר הקשור עמו, הרי זה לא ישבע.
משמע במפורש כרמב"ם לעיל בסעיף 1.
