הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הכי השתא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין סג ע"א
איתמר: הבא לי גיטי, ואשתך אמרה התקבל לי גיטי, והוא אמר הילך כמה שאמרה,
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אפילו הגיע גט לידה - אינה מגורשת.
שמע מינה, אדיבורא דידיה קא סמיך,
דאי אדיבורא דידה קא סמיך, מכי מטי גיטא לידה מיהא תיגרש!
אמר רב אשי: הכי השתא, בשלמא אי איתמר איפכא: התקבל לי גיטי, ואשתך אמרה הבא לי גיטי, והוא אמר הילך כמה שאמרה,
וא"ר נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: כיון שהגיע גט לידו מגורשת,
אלמא אדיבורא דידה הוא דקא סמיך,
א"נ לידה - אדיבורא דידיה קא סמיך,
אלא הכא משום דעקריה שליח לשליחותיה לגמרי הוא, דאמר: שליח לקבלה הוינא, להולכה לא הוינא.
א"ר הונא בר חייא, תא שמע: האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי, רצה לחזור - יחזור;
טעמא דרצה, הא לא רצה הוי גט, ואמאי? הא בעל לאו בר שויא שליח לקבלה הוא!
אלא אמרינן: כיון שנתן עיניו לגרשה, מימר אמר תיגרש כל היכי דמגרשה,
הכא נמי כיון שנתן עיניו לגרשה, מימר אמר תיגרש כל היכי דמגרשה!
הכי השתא, התם אדם יודע שאין שליחות לקבלה, וגמר ונתן לשם הולכה, הכא טעי.
אמר רבא, תא שמע: קטנה שאמרה התקבל לי גיטי - אינו גט עד שיגיע גט לידה;
כי מטי גיטא לידה מיהא מגרשה, ואמאי? והא לאו שליח להולכה שוייה!
אלא אמרינן: כיון שנתן עיניו לגרשה, מימר אמר תיגרש כל היכי דמגרשה,
ה"נ כיון שנתן עיניו לגרשה, מימר אמר תיגרש כל היכי דמגרשה!
הכי השתא, התם אדם יודע שאין שליחות לקטן, וגמר ונתן לה לשום הולכה דידיה,
הכא טעי.
ת"ש: הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי,
התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי, והוא אמר הולך ותן לה זכי לה והתקבל לה, רצה לחזור - יחזור, משהגיע גט לידה - מגורשת;
מאי לאו קבלה אקבלה, והולכה אהולכה!
לא, קבלה אהולכה, והולכה אקבלה.
אי קבלה אהולכה, מכי מטי גיטא לידיה לאלתר ליהוי גיטא, שמעת מינה דאדיבורא דידיה קא סמיך!
הכי השתא, התם קאמר ליה הילך כמה שאמרה, הכא מי קאמר ליה הילך כמה שאמרה.
1.
בסוגייתנו סידרה של קושיות על דינו של רב נחמן שאת כולם הגמרא דוחה בלשון "הכי השתא".
2.
לכאורה מכיוון שכל הקושיות על רב נחמן נדחו יש לפסוק כמותו.
3.
רא"ש מסכת גיטין פרק ז סימן ג:
ג איתמר הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הילך כמו שאמרה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת [דף סג ע"א] דהא עקר שליח לשליחותיה דאמר שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אומר הילך כמו שאמרה כיון שהגיע גט לידה מגורשת דהא לא עקר שליחותיה דאפי' שליח להולכה בעי למיהוי
הלכך אמרינן לחומרא דאדיבוריה דידיה קא סמיך ואינו גט עד שהגיע לידה.
ואף על גב דמסיק לקמן הכי השתא התם אמר לה הילך כמה שאמרה פירוש הלכך אמרינן אדיבוריה דידה סמוך ולאלתר הוי גיטא דיחויא בעלמא הוא דקא דחי למימר מהכא לא תיפשוט דאדיבורה דידה קא סמיך:
הרא"ש מסביר שהדחיות הם בלשון "הכי השתא" ולכן הם "דיחויא בעלמא", [כי מטרת הקושיות היו לפשוט את הבעיה שלכאורה העלה רב נחמן].
3.1
ולכן הרא"ש פוסק לחומרא - שהגט יהיה גט כשיגיע לידה.
4.
אמנם נראה מהריטב"א במקום אחר, שהביטוי "הכי השתא" [בדרך כלל] מלמד שהדחיה היא למסקנה:
חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף כז עמוד א:
הכי השתא התם ודאי איכא טומאה בחד מינייהו הכא מי יימר דאיטמו. והאי לישנא מוכח דבקושטא אמרינן הכי ולא בדרך דחיה,
5.
רמב"ם הלכות גירושין פרק ו הלכה יב:
אמר השליח לבעל שליח הבאה אני ואמר לו הבעל הא לך כמו שאמרה והביא את הגט ואמרה לו שליח קבלה שמתיך, כיון שהגיע הגט לידה מגורשת, שהרי לא עקר שליחות שאמרה אלא גרע אותה שהרי היא אומרת לקבלה והוא אומר לבעל להבאה בלבד.
מתאים גם לדברי הרא"ש לעיל בסעיף 2-3:
6.
לחם משנה הלכות גירושין פרק ו הלכה יב:
[יב] אמר שליח לבעל שליח הובאה אני וכו' כיון שהגיע גט לידה מגורשת. קשה קצת דמשמע בדברי רבינו דאם הגיע לידה דוקא מגורשת הא אם לא הגיע אינה מגורשת כלל
ואמאי הא בעיא דלא איפשיטא בפרק האומנין (דף ע"ו) אי אדיבורא דידיה או אדידה
ודוקא התם דלענין ממון נקטינן לה לקולא וכדכתיבנא בה' שכירות
אבל הכא אית לן למינקטא לחומרא והוי ספק מגורשת משום דילמא דאדיבורא דידה קא סמיך וכיון שהגיע לידו מגורשת.
וי"ל דמה שאמר כיון שהגיע גט לידה מגורשת ר"ל מגורשת ודאי אבל ספק אפילו שלא הגיע לידה מגורשת מספק ומ"מ היה לו לרבינו לברר. והר"ן כתב כן שם בפרק התקבל ע"ש:
גם הוא סובר שיש לפסוק לחומרא, אבל שלא כהרא"ש הרי החומרא היא שתהיה מגורשת מספק כבר כשיגיע הגט לידי השליח.
