קיימא ליה שעתא
תענית כא ע"א
"אתו תרי מלאכי השרת, שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה: נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו, שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה! אמר ליה אידך: שבקינהו, דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא (עתיד להתגדל, ואין זמנו למות. רש"י). רבי יוחנן שמע, אילפא לא שמע. אמר ליה רבי יוחנן לאילפא: שמע מר מידי? - אמר ליה: לא. אמר: מדשמעי אנא ואילפא לא שמע. שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא".
קשה, מנין יכלו תרי מלאכי השרת לדעת מה יהיה בסופו של רבי יוחנן? והרי אמרו במסכת חגיגה דף טז ע"א: "יודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. יודעין סלקא דעתך?! אלא: שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת". ביאר מהרש"א: "דאפילו מלאכי השרת אינן יודעין מה להיות רק מה ששומעין מפי הקדוש ברוך הוא היודע כל עתידות". ופירש זאת הרמב"ן בויקרא יז, ז: "אינם יודעים במה שעתיד להיות לימים רבים ולעתים רחוקות, רק יודיעו בעתיד להיות בקרוב". והלא מאז שהיה רבי יוחנן תלמיד ועד שמלך ונעשה לראש הישיבה ונשיא בית דין הגדול עבר בהכרח זמן רב!
ועוד קשה, הכיצד זה הורשו אותם מלאכים להודיע עתידות לתחתונים?! ואילו נצטוו לכך, היו מודיעים לרבי יוחנן להדיא!
והכיצד אילפא שהיה גדול מרבי יוחנן לא שמע את דברי מלאכי השרת העומדים עליהם?!
אלא שרבי יוחנן עצמו – "אף על גב דאיהו לא חזי – מזליה חזי" (מסכתות מגילה דף ג ע"א; וסנהדרין דף צד ע"א). שאין מגיע אדם לגדולה אלא אם הוא חש שעתיד הוא להתגדל וגם תאב לכך. ומשום כך מבין הוא כמו שאמר רבי מתיא בן חרש לרבי יאשיה במסכת אבות דרבי נתן פרק א: "אין טוב לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ".
