טעמא דרבי יוסי
גיטין עב ע"א
"רבה בר אבוה חלש, עול לגביה רב הונא ורב נחמן. אמר ליה רב הונא לרב נחמן, בעי מיניה מרבה בר אבוה: הלכה כרבי יוסי או אין הלכה? אמר ליה: טעמא דרבי יוסי לא ידענא, הלכה איבעי מיניה?! אמר ליה: את בעי מיניה הלכה, וטעמיה דרבי יוסי אנא אמינא לך; בעי מיניה, אמר ליה, הכי אמר רב: הלכה כרבי יוסי; לבתר דנפק, אמר ליה: היינו טעמא דרבי יוסי, דקסבר: זמנו של שטר מוכיח עליו".
רב הונא לא הקדים לבאר לרב נחמן את טעמא דרבי יוסי לפני שישאל את רבה בר אבוה, משום שהיה ריש גלותא ואין דרך ארץ שיאריכו בדיבור בינם לבין עצמם בפניו. ועוד שהיה חולה וחלש, ושמא ייחלש יותר ולא יוכל לענותם.
רב הונא בעצמו היה תלמידו של רב, ולמרות זאת נצרך לרבה בר אבוה שכריש גלותא וראש בתי הדין קיבל מרב פסקי הלכה, הלכה למעשה.
ומשום כך לא רצה רב הונא לשאול בעצמו למרות שהוא שלימד לבסוף את רב נחמן והיה גדול ממנו, ואף ידע לומר לרב יהודה שגם הוא גדול מרב נחמן (במסכת קידושין דף ע ע"א). הוא העדיף לשאול באמצעות רב נחמן שהיה חתנו של רבה בר אבוה, ונתמנה על ידו לראש הדיינים.
בדבריו: "טעמא דרבי יוסי, דקסבר: זמנו של שטר מוכיח עליו" ביאר רב הונא את שיטתו של רבי יוסי. ועדיין צריך לבאר מהי סברתו של רבי יוסי לומר כך. הרי אמר רבי לעיל בדף סז ע"א: "לא ראית את רבי יוסי, אילמלי ראיתו נמוקו עמו!", ופירש רש"י: "פירושו עמו לתת טעם לכל דבריו שהיה מיישב את דבריו". ורב נחמן עצמו אמר במסכת בבא קמא דף כד ע"א: "אנא כרבי יוסי סבירא לי, דרבי יוסי נימוקו עמו", ומשום כך היה פוסק כרבי יוסי אף נגד שני חביריו.
אלא שרבי יוסי לשיטתו במסכת קידושין דף נא ע"ב; ודף סד ע"ב: דלא מחית איניש נפשיה לספיקא. היות שכתב בשטר תאריך, הוא אינו מתכוין להשאיר בספק את מועד חלותו.
עוד על שיטתו זו של רבי יוסי:
בכתובות ב ע"ב,
וביומא נא ע"ב, ובקישורים שם.
