הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"הלכה כ... או הלכה כ..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין פה ע"ב

 

מתני'. גופו של גט: הרי את מותרת לכל אדם; רבי יהודה אומר: ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין למהך להתנסבא לכל גבר דיתצביין. 
גופו של גט שחרור: הרי את בת חורין, הרי את לעצמך. ..

1.

מחלוקת במשנה בין תנא קמא ורבי יהודה:

מתני'. גופו של גט: הרי את מותרת לכל אדם;

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף פה עמוד ב

רבי יהודה אומר: ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין למהך להתנסבא לכל גבר דיתצביין.
גופו של גט שחרור: הרי את בת חורין, הרי את לעצמך.

לפי רבי יהודה יש להרחיב את לשון הגט.

2.

גמ'. פשיטא...
...
ר' יהודה אומר: ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין.
במאי קמיפלגי?

3.
הנימוקים לדעת תנא קמא [="רבנן"] ולדעת רבי יהודה:

רבנן סברי: ידים שאין מוכיחות הויין ידים,
ואף על גב דלא כתב לה ודן, מוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה;

ור' יהודה סבר: ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים, וטעמא דכתב לה ודן, דמוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה, אבל לא כתב לה ודן, אמרי בדיבורא גרשה, ושטרא ראיה בעלמא הוא...

4.
הגמרא מבקשת הכרעה:

איבעיא להו: בעינן ודן, או לא בעינן ודן?

רש"י מסכת גיטין דף פה עמוד ב:

"מי בעינן - כלומר הלכה כר"י או כרבנן."

[בפשטות הגירסא ברש"י קצת שונה: "מי בעינן" במקום "בעינן..."]

4.1
קצת קשה: מדוע - לפי רש"י - הגמרא לא מנסחת "הלכה כמותו או אין הלכה כמותו" [כמו בדף הבא - גיטין דף פו], או בניסוח "הלכה כמותו או הלכה כ..." - כ - 20 מופעים בש"ס.

או בניסוח: "הלכתא כמאן" - מופע יחידאי בש"ס - מסכת שבת דף קכט.

5.
"תא שמע" מדין למעשה של אמורא:

תא שמע, דאתקין רבא בגיטי: איך פלניא בר פלניא פטר ותריך ית פלוניתא אינתתיה דהות אינתתיה מן קדם דנא מיומא דנן ולעלם,
ואילו ודן לא קאמר.

הוכחה לשיטת תנא קמא.

6.
דחיית ההכרח בהוכחה:

ולטעמיך, כולהו מי קאמר? אלא בעינן, הכא נמי בעינן.

7.
רמב"ם הלכות גירושין פרק א הלכה ד:

כיצד כתב לה הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את לעצמיך הרי את מותרת לכל אדם וכל כיוצא בזה הענין הרי זו מגורשת,
וגופו של גט הרי את מותרת לכל אדם, אבל אם כתב לה איני בעליך איני ארוסיך איני אישיך אין זה גט שנ' ושלחה לא שישלח עצמו, וכן הכותב לאשתו הרי את בת חורין אינו גט.

משמע מהרמב"ם שפוסק כתנא קמא=רבנן.

8.
רמב"ם הלכות גירושין פרק ד הלכה יב:

וזה הוא נוסח הגט: בכך בשבת בכך וכך לירח פלוני בשנת כך וכך ליצירה או לשטרות למניינא דרגילנא למימני ביה הכא במקום פלוני איך אנא פלוני בר פלוני דממקום פלוני וכל שום ו אחרן וחניכה דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני דממתא פלונית וכל שום אחרן וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריהון דאבהתיכי די הוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דיתהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתצבייין ואינש לא ימחה בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל. והעדים חותמים למטה כמו שביארנו (פלוני בן פלוני עד פלוני בן פלוני עד).

כאן משמע שהרמב"ם פוסק כרבי יהודה, ולכאורה סותר לדבריו לעיל בסעיף 7.

9.
לחם משנה הלכות גירושין פרק א הלכה ד:

[ד] וגופו של גט הרי את מותרת לכל אדם כו'. בפרק המגרש (גיטין דף פ"ה) אפליגו רבנן ורבי יהודה דרבנן אמרי גופו של גט הרי את מותרת כו' ור' יהודה סבר דצריך למכתב ודן די יהוי ליכי וכו'
ודברי רבינו נראה דסותרין
דכאן פסק כרבנן
ולקמן בפרק ד' בסדר הגט הזכיר ודן די יהוי ליכי מינאי כו'.

הוא מציין לסתירה בדברי הרמב"ם - כדברינו לעיל בסוף סעיף 8.

10.

והר"ן ז"ל כתב לתרץ זה דמ"ש שם רבינו לא הוי לעיכובא
משמע דסבירא ליה לרבינו דאפילו לרבנן לכתחילה בעינן ודן

ואם כן קשה לכאורה דשם בגמרא איבעיא לן בעינן ודן או לא בעינן ודן כלומר אי הלכה כרבי יהודה או לא
ופסק שם מדרבה התקין בגיטא וכו' ולא התקין ודן.

והשתא קשה כיון דאפילו לרבנן בעינן לכתחילה ודן א"כ לדידיה מי ניחא הא רבה לכתחילה הוא דהתקין ואמאי לא התקין ודן.

ונראה דרבינו מפרש מ"ש שם בגמרא בעינן ודן או לא בעינן ודן אליבא דרבנן קא מיבעיא ליה

נהי דלעיכובא לא בעינן ודן לכתחילה בעינן או לא בעינן

השאלה בגמרא היתה אליבא דעת רבנן [תנא קמא], האם בכל זאת לכתחילה צריך להוסיף - כפי דברי רבי יהודה.

והשתא פשיט שפיר דלכתחילה לא בעינן דאי בעינן אמאי לא התקין ליה רבה ובעיין לא איפשיטא

10.1
והבעיה לא נפשטה.

ולכך פסק רבינו דלכתחילה בעינן ליה והביאו בסדר הגט משום דאפילו לרבנן מספקא לן אי בעינן לכתחילה או לא

ואף על גב דהוי ספיקא דרבנן
מ"מ רצה רבינו להחמיר כיון דרבי יהודה בעי ליה אפילו לעיכובא

והרמב"ם רק הוסיף - בהלכה השניה - שיש לכתחילה להחמיר כרבי יהודה.

10.2

ויש סיוע לפירוש זה מדלא אמרו בגמרא הלכה כרבי יהודה או אין הלכה כרבי יהודה
ומדאמר בעינן ודן או לא בעינן וכו' משמע דלרבנן קא מיבעיא לן.

והוא מוכיח את הסברו מניסוח הגמרא מכך, שלא שאלה בפירוש כמי הלכה, אלא שאלה כ"איבעיא" - כי מדובר על "בעיה" לפי שיטת רבנן=תנא קמא.
ובזה מיושבת תמיהתנו לעיל בסעיף 4-4.1

10.3
ונראה מדבריו לא כפירוש רש"י לעיל בסעיף 4.

11.

זה נ"ל לפי שיטת הר"ן ז"ל אבל לפי דברי ה"ה ז"ל שהביא שם בפרק ד' דברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל שפסקו כרבי יהודה ולא הזכיר שם שדעת רבינו חלוק עליהם משמע לכאורה דהוא סובר בדברי רבינו שכך דעתו ואם הדבר כן קשה מדידיה אדידיה שכאן נראה דפסק כרבנן וצריך עיון:

לפי אותם ראשונים שסוברים שהרמב"ם פסק כרבי יהודה אזי נשארת הסתירה שהועלתה לעיל בסעיף 9.

12.
שו"ת רדב"ז חלק ד סימן רכב (אלף רצג)

"... ואיפסיק הלכתא כר' יהודה דקאי רבא כותיה. הא קמן דאף ע"ג דכתב לה הרי את מותרת לכל אדם אין כאן גוף הגט עד דכתב לה ודן די יהוי..."

הוא מסביר [הוא מובא כאן רק כדוגמא] שהלכה כרבי יהודה [ולא כרבנן - כדעת ה"לחם משנה"] כי משמע מסוגייתנו שרבא פוסק כמותו.

13.
ראה הסבר גם ב"שוטנשטיין" הערה 31.

14.
ובהמשך לסעיף 12 לעיל:

מגיד משנה הלכות גירושין פרק ד:

והרבה מן המפרשים ז"ל דקי"ל כר' יהודה בהא והוכיחו כן ממ"ש פ"ק דנדרים דף ה':) דרבא ס"ל דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים

הלכה כרבא כי סוגייתנו סוברת שנימוקו של רבי יהודה הוא כי הוא סובר "ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים" - וכך הלכה במסכת נדרים. 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)