סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 972

"אין שליח לדבר עבירה"

קידושין מב ע"ב


יכול אדם לקדש אשה ע"י שליח, לגרש אשה, להפריש תרומות ומעשרות ע"י שליח וכיו"ב. מה הדין לגבי אדם ששולח את חברו לעשות מעשה עבירה, בזה מתבאר בסוג' שאין שליח לדבר עבירה, זאת משום הסברה של דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים, לכן השליחות בטלה. על הדין של אשל"ע התעורר וויכוח מפורסם בין הגאון רבי יחזקאל לנדאו, רבה של פראג, בעל הנודע ביהודה לבין מחותנו הגאון רבי יצחק אב"ד להמבורג. וויכוח זה נמנה על אחד הוויכוחים התורניים המפורסמים בעולם התורה.

תחילת הענין בשאלה הלכתית שנשאל הנו"ב בתשובות נו"ב מהד"ק אבה"ע שאלה ע"ה, נאמר כך: מעשה באדם אחד שגרש את אשתו על ידי שליח בעל כורחה שתפשוה בעלי מלחמות לאשה באמצע הרחוב והשליח זרק הגט בחיקה, צעקה האשה ואין מושיע לה, והיא לא התרצתה לקבלו והשליכה אח"כ הגט מחיקה, והוריתי כיוון שיש כאן עבירה חמורה לעבור על חרם דרבנו גרשום מאור הגולה שהחרים לבעל לגרש בע"כ, א"כ השליחות נקראת שליחות לדבר עבירה, לגרושין בע"כ, והא קימ"ל דאין של"ע ובטל מעשה השליחות לגמרי, ולא התגרשה בשליחות הבעל ואין כאן גרושין, והיא אסורה להנשא, והמגרש נחשב עדיין לבעלה, וחייב בכל חיובי הבעל לאשתו, ואסור באשה אחרת מחמת חרם נוסף של רבינו גרשום שלא לשאת שתי נשים. עד כאן ספור המעשה כפי שהוא מובא בנו"ב. ממשיך הנו"ב ומספר ועל זה הרהרו קצת מהחכמים ואמרו שלא נאמר אשל"ע אלא שלא יתחייב המשלח, אבל המעשה אינו בטל ונשאר קיים והרי היא גרושה גמורה.

התורה אומרת שאדם ששולח שליח לעשות מעשה עבירה, השליחות בטלה ולכן אין לשליח תוקף להכיל את החלות כל עוד שאינו בתורת שליח. למשל השולח את חברו לתרום תרומה מהרעה על היפה, זוהי הפרשה שיש בה עבירה, אסור להפריש מהרע על היפה כמו שנא' "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו". התורם מן הרעה על היפה למרות שתרומתו תרומה יש כאן עבירה של לאו הבא מכלל עשה. מה יהיה אם המשלח בעל הכרי שלח את השליח להפריש תרומה מהרעה על היפה, האם נאמר שכיון שיש כאן מעשה עבירה שוב בטלה השליחות לחלוטין, השליח התורם אינו יותר בגדר של שליח והריהו כאדם זר, אדם זר שיפריש על כרי של בעה"ב התרומה לא חלה, זהו צד אחד, אבל ניתן גם ללמוד באופן אחר, השליחות לא בטלה, סו"ס המשלח שלח את השליח לעשות את הפרשת התרומה והשליחות קיימת. מה שהתחדש בכלל של אשל"ע הרי"ז ביחס לעונש, אנו יודעים שכל אדם שעובר עבירה הריהו נענש, אבל אדם ששלח שליח לעשות מעשה של עבירה אין אנו יכולים להעניש את המשלח על מעשה השליח משום שאין של"ע. העונש יהיה על השליח ולא על המשלח אבל המעשה עצמו קיים, התרומה שהופרשה למרות שהופרשה מהרעה על היפה תשאר תרומה גם אחרי הכלל של אשל"ע.

כך גם ניתן להסתפק בדוגמא אחרת, כהן ששלח שליח לקדש לו אשה גרושה, כאשר הכהן עצמו מקדש גרושה למרות שעובר עבירה הקידושין תופסים כמו שלמדנו שקידושין תופסים בחייבי לאווין, הגרושה נעשית מקודשת לכהן וכל אדם שישא אותה אחר הקידושין יעבור על איסור של נערה מאורסה, או במקרה של נשואין יעבור על איסור אשת איש. למרות שקיום הקידושין לכהן הם בעבירה, מעתה יש מקום להסתפק כהן ששלח שליח לקדש עבורו גרושה אנו יודעים שאין שליח לדבר עבירה א"כ האם הגרושה הזאת מותרת לכל אדם, השליחות בטלה לגמרי, ואין שום תוקף לשליח לגרש את הגרושה עבור הכהן ולכן אין הגרושה מקודשת כלל וכלל, או שנאמר כצד השני, הקידושין תקיפין, העונש על קדוש כהן לגרושה לא יחולו על הכהן אלא על השליח.

בשאלה זו נחלקו הנו"ב וחכמי דורו, במקרה שהתבצע אצלם הלכה למעשה, גרושי אשה בע"כ ע"י שליח, אנו יודעים שמעיקר דין תורה ניתן לגרש אשה אפ' בע"כ כמו שמשתמע מהפסוק "ושלחה מביתו" אבל רבינו גרשום התקין שאסור לו לאדם לגרש את אשתו בע"כ, והמגרש את אשתו בע"כ החרים אותו רבינו גרשום בחרם חמור. וכל המגרש אשתו בע"כ עובר על עבירת החרם של רבנו גרשום, מעתה מה יהיה הדין באדם ששלח שליח לגרש את אשתו בע"כ, אנו הרי יודעים שאשל"ע, א"כ מה דינה של האשה אחר שקיבלה את הגט בע"כ, האם היא מגורשת או שהיא עדיין אשת איש.

הגאון הנו"ב סבר שכיון ש-אשל"ע בטלה השליחות לגמרי, נמצא השליח כאדם זר הנותן גט לאשת חברו שאין שום תוקף לגט שהרי אשל"ע, ואין אדם מגרש את אשת חברו אלא א"כ נתמנה להיות שליח בדבר, וכיון שכך הרי היא כאשת איש לכל דיניה. אבל חכמי דורו של הנו"ב חלקו עליו וסברו כמו הצד השני, אמנם אשל"ע ביחס לעונש, הבעל לא יכנס לחרם של רבינו גרשום משום שלא הוא גרש בפועל אלא שלוחו. אבל האשה הפכה להיות גרושה מרגע נתינת הגט משום שמעשה השליחות לא בטל.

הגאון רבי יצחק מחותנו של הנוד"ב מביא ראיה חזקה לשיטתו שכאשר אשל"ע המעשה קיים ממשנה מפורשת במס' גיטין, "האומר תן גט שחרור זה לעבדי לא יחזור" אדם שנתן שטר שחרור לעבד ע"י שליח היות וזכות היא לעבד להשתחרר מרבו אנו אומרים שמעשה השחרור נעשה מיד ברגע שהאדון נתן את שטר השחרור לשליח. השליח הופך להיות לשלוחו של העבד, ובמתן השטר לידי השליח משתחרר העבד בכל מקום שהוא, לפי הכלל המפורסם של זכין לאדם שלא בפניו.

שואל הגאון הרי קימ"ל שהמשחרר עבדו עובר בעשה, שנא' "לעולם בהם תעבודו" נמצא שכל שחרור עבד ע"י שליח זה בעצם מעשה של של"ע. ואם השליחות בטלה צריך היה להיות הדין שאדם שמשחרר את עבדו ע"י שליח, השחרור לא תקף והרי נא' במש' להדיא שהשחרור חל, הרי לנו ראיה מוכחת שגם אחרי הכלל של אשל"ע אין הכוונה שהשליחות בטלה אלא הכוונה שהעונש על העבירה מתייחס לשליח אבל המעשה קיים.

תשובה זו מובאת בנו"ב ושם בתשובה ע"ז מתייחס הנו"ב בחריפות עצומה לראיה הזאת. וכך הוא כותב, : … דבר זה מביא לידי גיחוך, וכי שליח המשחרר הוא זה, והלא אינו אלא שליח של העבד להיות זוכה לו שלא בפניו וזכיה מטעם שליחות והעבד אינו עובר עבירה במה שמשתחרר רק המשחרר עובר ולא העבד.

חשוב לציין שהחולקים על הנוד"ב מאריכים בראיות שאת כולם דוחה הנו"ב. הנוד"ב תקיף מאד בדעתו וכך הוא מסיים בתשובה ע"ז, והנה ברור שהאשה אינה מגורשת ואם לא ירצה הבעל להמשיך לחיות עמה יהיה מנודה ועבריין, ואם ישא אשה אחרת על סמך גט זה גם אשתו השניה תלבש קללה כמוהו ארורים וערירים יהיו וערירים ימותו והשומע לנו ישכון בטח. ואני אומר, לא מחכמה יתרה שיש בי כתבתי הוראה זו, רק מן השמים האירו עיני להציל אשה מאסור אשת איש, וה' יברך את עמו בשלום ואני לשלום כי אדבר רק לבקשת התכלית ולא יותר.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר