גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ו', מדור "עלי הדף"
מסכת קידושין
דף כב ע"ב

המוכר עצמו לעבד מדוע אינו עובר על "כי לי בני ישראל עבדים"?

רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר, מה נשתנה אוזן מכל אברים שבגוף, אמר הקב"ה אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי (ויקרא כה, נה) "כי לי בני ישראל עבדים" - ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע (כב ע"ב). ידועה התמיהה, אם מטעם זה רוצעים את אזנו, היה ראוי לעשות כן כבר בתחילת מכירתו, כשמכר את עצמו לעבד.

ובאמת, רבותינו הראשונים כבר תמהו כן, וכפי שמצינו בפירוש הריב"א עה"ת (שמות שם), שמכח תמיהה זו כתב בזו הלשון: "וי"ל, לכך גרסינן 'והולך זה וקונה אדון לעצמו' וכו', כלומר, לסוף שעבודו, כשרצו להוציאו לחירות, חוזר וקונה שנית אדון על ידי שאומר 'אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני', לכך 'ורצע'". וכן כתב החזקוני: "ואם תאמר, והלא מתחלת שעבודו כשקנה אדון לעצמו מחויב הוא מטעם זה להיותו נרצע, לפיכך גרס 'והולך זה וקונה', כלומר, לסוף שעבודו כשרוצה לצאת חפשי והולך וחוזר וקונה לו אדון פעם שנית תלקה במרצע", והיינו, שהרציעה אינה בגלל שקנה בעבר אדון לעצמו, אלא, בגלל מה שעתה בשעה שממשיך בעבדותו חוזר וקונה אדון לעצמו. אולם, גם לפי זה עדיין תמוה, למה אכן רק עתה, כששונה בחטאו, רוצעים אותו, ולא בפעם הראשונה כשחטא בזה.

ואמנם כתב הרא"ש בפירושו עה"ת (שמות שם): "וא"ת, לפי זאת הדרשה היה לו להיות נרצע מיד שקנה אדון לעצמו, דהיינו בשעת מכירה ראשונה, ולא כשאמר 'אהבתי'. וי"ל, דבתחלה כשמוכר עצמו בשעת דוחקו אין לו להיות לוקה, דמה יעשה, אין לו מנוס והמלטה אחרת, אבל לסוף שש, דמסתמא כיון שראה שרבו חייב במזונותיו ובמזונות אשתו ובניו, ואי איפשר שלא קמץ וכינס מעט קט ממון, ואעפ"כ אמר 'אהבתי את אדוני' וקנה לו אדון לעצמו, בדין הוא שילקה על קניית האדון, ולא שם מבטחו אל הזן ומחיה לכל בריה" (וממש כעין זה כתוב בפירוש הרע"ב עה"ת שם). והיינו, שבפעם הראשונה עדיין אין להענישו, כי אז מכר את עצמו מחמת דוחקו, ומה שאין כן כאשר רוצה להישאר בעבדותו ישנה תביעה עליו על כך, ורוצעים אותו על מה שעבר על 'עבדי הם'.

מאידך יש להביא דברי ה'משכיל לדוד' (על פרש"י), דאה"נ היה ראוי לרצעו כבר בפעם ראשונה, אלא, שרוצעים אותו עתה בגלל ששנה בחטאו, והשונה בחטאו ראוי לעונש יותר, וכלשונו: "וי"ל, כההוא דאמרינן בפרק ג' דנזיר: 'תניא רבי אליעזר הקפר אומר, 'וכפר עליו מאשר חטא על הנפש', וכי באיזו נפש חטא זה, אלא שציער עצמו מן היין, ופרכינן: 'והא בנזיר טמא כתיב, ואנן אפילו טהור נמי קאמרינן דחטא', ומשני 'דמכל מקום שאני נזיר טמא, לפי ששנה בחטא', ע"כ. ומעתה הכי נמי י"ל הכא, דאין הכי נמי דהוה שייכא רציעה אפילו מתחלה מהך טעמא גופה, אלא מיהא לא חייבה תורה אלא לנרצע לפי ששנה בחטא".

בדברי המהר"ל ב'גור אריה' (שמות שם) למדנו ביאור נוסף בזה, כי אמנם מן הראוי היה לרצעו בשעה שמכר את עצמו, אך כל עוד שראוי לצאת בשש, אינו נחשב כעבד גמור, מאחר שעתיד הוא לצאת, ואינו עובר עדיין על 'עבדי הם', אבל כשהעבד נעשה עבד לעולם, אזי הוברר למפרע שקניינו בתחילת שש היה לעבד עולם, ועל כן שפיר מובנת הגירסא שלנו: "והלך וקנה אדון לעצמו" - בלשון עבר, כי עתה בשעה שאמר 'אהבתי את אדוני', נרצע על דעת מכירתו בתחילת עבדותו קודם שש. מעין דבריו כתב בהגהות 'חשק שלמה' (כאן): "ונראה, דהא שאסרה התורה למכור עצמו בעבד, היינו, לעבוד לעולם, ושלא יהיה יכול לחזור בו, דומיא דאנו עבדים להקב"ה, אבל לשש מותר... אבל אם אמור יאמר העבד שלא אצא חפשי ורוצה להיות עבד לעולם, ולכן אז נרצע", דבריו הם כעין דברי המהר"ל, שהפגם הוא מחמת היותו עבד עולם, אולם, הפגם הוא בשעת אמירתו 'אהבתי את אדוני', ולא על שעת מכירתו למפרע.

דבר חידוש כתב בזה החתם סופר (תו"מ, פר' משפטים ד"ה ורצע אדוניו הא'), וז"ל: "ונראה, דהרי אמרו חכז"ל (קידושין כ.) 'הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו', ולכך לא עבר אקרא ד'עבדי הם' ולא עבדים לעבדים, דהרי הוא אדון לאדונו, ולכך אינו נרצע, אבל זה שאמר 'אהבתי את אשתי ובני', דהיינו, שפחה כנענית שרבו מוסר לו, כדאיתא ברש"י, ובניו שהם עבדים, כידוע שבניו הנולדים לו משפחה - בניה כמותה והם עבדים, ובשבילם רוצה עוד להיות עבד לעבוד בשביל אותם העבדים, והולך ממדריגתו מטה, ואז גם האדון רשאי לשעבד בו, כי אינו נוהג כשורה כמו שדרשו חז"ל (ב"מ עג:) 'לעולם בהם תעבדו ובאחיכם' (ויקרא כה, מו) בזמן שאינו נוהג כשורה, ואם כן העבד קונה אדון לעצמו, כפרש"י, לכך נרצע".

וכן כתב החת"ס גם כלפי מי שנמכר בגניבתו (שם ד"ה ורצע אדוניו הב'): "דהנמכר לישראל לא שייך אוזן ששמעה 'כי לי בני ישראל עבדים' וגו', הרי האי קרא כתיב (שם) 'והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה לעולם בהם תעבודו, ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך וכו' כי לי בנ"י עבדים', וגם נמצא מבואר בקרא הנמכר לישראל איננו עבד, א"כ אדרבא כיון ששמע בהר סיני 'כי לי בנ"י עבדים', ולא ירדו בו בפרך ולא ינחלוהו לרשת אחוזה, על כן מכר עצמו לאחיו ישראל, אמנם אמרו חכז"ל פ' איזהו נשך אם אינו נוהג כשורה מותר לעבוד בו עבודת הפרך... והנה זה שגנב ונמכר בגניבתו, אע"פ שעשה שלא כדין, מ"מ מכירתו כפרה על עוונו, וכיון שלקה הרי הוא כאחיך ואסור לעבוד בו עבודת עבד, אך כשמלאו לו ימיו והוא בשרירות לבו דבק בשפחה ובניה הכנענים, הרי עדיין לא שב ממנהגיו הרעים, ומעתה יהא מותר לעבוד בו עבודת פרך, ע"כ ירצע באזנו ובדלת ששמע כי לי בנ"י עבדים, וזה התיר עצמו לעבוד בו עבודת עבד".