הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"הכי נמי מסתברא"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

קידושין כו ע"א

ואי אמרת בעינן צבורים, טפח על טפח למאי חזי? הכא במאי עסקינן - לדמי.
ה"נ מסתברא, דאי ס"ד מאה צאן ומאה חביות ממש, ניקנינהו ניהליה בחליפין.
ואלא מאי? לדמי, ניקנינהו ניהליה במשיכה!
אלא דליתיה למקבל מתנה, ה"נ דליתיה למקבל מתנה.

1.
הגמרא ניסתה להוכיח שלא צריך צבורין, ודחתה את ההוכחה על ידי "הכא במאי עסקינן", וממילא, יתכן שכן צריך צבורין.

2.
והגמרא הוסיפה "הכא נמי מסתברא" משמע שהדין הוא שכן צריך צבורים, אבל בדף הבא נקבע להלכה שלא צריך צבורים.

2.1
ואולי גם מהמשפט הבא בסוגייתנו - "ואלא מאי..." גם משמע שה"הכא נמי מסתברא" נדחה.

3.
כדברינו לעיל משמע בתוס' הבא:
תוספות מסכת יומא דף פד עמוד א:

... ואי (שמא) משום דבכל דוכתא נשאר הכי נמי מסתברא בשביל זה אין למוחקו דבפרק קמא דקידושין דף כו:) גבי מעשה במדוני אחד יש הכי נמי [מסתברא] שאינו נשאר

ובפרק הזהב (בבא מציעא דף מו:) יש [ג"כ] הכי נמי מסתברא שאינו נשאר בשמעתא דמטבע אין נעשה חליפין לפירוש רש"י.

4.
אבל לא משמע כך אצל:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רכד:

הכי נמי מסתברא, כל היכא דקאמר הכי ממנו אתה למד דההוא תירוצא לאו דרך דחיה אתמר אלא לפום קושטא דמילתא, שיטה מקובצת על בבא מציעא דף קמ"ב ע"ב בשם הריטב"א:

4.1
ואולי כוונתו רק שכך הוא בדרך כלל, וסוגייתנו היא מקרה חריג.

4.2
ואולי לפי דברינו לעיל בסעיף 2, הרי שההלכה נקבעה על ידי ה"והלכתא" - על ידי הסבוראים - [בדף הבא - קידושין דף כז] אבל בגמרא עצמה יתכן שמתאים לומר ש"הכא נמי מסתברא" באמת נשאר נכון.