מקרא - זו תורה
קידושין ל ע"א
"עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה?... למדו מקרא - אין מלמדו משנה; ואמר רבא: מקרא - זו תורה".
פירש רש"י: "אינו מלמדו משנה - אין חובת בנו עליו אלא במקרא, וכו'. תורה - ולא נביאים וכתובים".
במצפה איתן הביא ראיה לפירוש רש"י מדברי רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש במסכת ברכות דף ה ע"א: "מאי דכתיב (שמות כד, יב) וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם? לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני". והוסיף שהפר"ח בספרו מים חיים כתב שרק שם אמרו כך, אך בשאר המקומות "תורה" כוללת גם נביאים וכתובים. אפשר לנמק את החילוק שדוקא במתן תורה כוללת המילה תורה רק את התורה שניתנה למשה כפשוטו, ונצרך הייתור "אשר כתבתי" לחדש שניתנה למשה גם תורת העתיד. ולאחר שאירעו ונכתבו הדברים שבנ"ך כלולים גם הם בשם תורה.
והרמב"ם בהלכות תלמוד תורה א, ז פירש שצריך ללמדו תורה שבכתב כולה, וכך פסק השולחן ערוך ביו"ד רמה, ו.
כדבריהם משמע מלשון הגמרא: "למדו מקרא - אין מלמדו משנה" – שמיעטו דוקא משנה ולא הזכירו נביאים וכתובים.
עוד ראיות לדבריהם מכמה מקומות שנקראו דברי נביאים תורה: כגון במסכתות סוכה דף מט ע"ב; ומכות דף כד ע"א: "(מיכה ו, ח) הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ... ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא - אמרה תורה הצנע לכת". במסכת סוכה דף נב ע"א: "(זכריה יב, יב) וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד... - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד". במסכת עירובין דף נח ע"א: "שהרי אמרה תורה (זכריה ב, ה) וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה".
ראיה נוספת, שמצינו שהיו מלמדין תינוקות של בית רבן נביאים וכתובים עד שהיו בקיאין בהם על פה, שלהוציא מקום אחד – במסכת תענית דף ט ע"א, בשאר מקומות שאמרו לינוקא פסוק לי פסוקך או בלשון דומה ענו בפסוק מנ"ך, כגון ד' פעמים במסכת גיטין טו ע"א וע"ב, ובדף נו ע"א, ובדף סח ע"א, ועוד.
יש שהקשו שבשלמא לרש"י כשאמר רבא: "מקרא - זו תורה" בא להוציא נ"ך, אך לרמב"ם מה החידוש? ותירצו שבא להוציא שלא תפרש: מקרא – קריאת האותיות והמילים.
