דאגמריה עיסקא כאילו מלמדו ליסטות
קידושין ל ע"ב
"רבי יהודה אומר: כל שאינו מלמדו אומנות - מלמדו ליסטות. ליסטות סלקא דעתך?! אלא, כאילו מלמדו ליסטות. מאי בינייהו? איכא בינייהו, דאגמריה עיסקא".
רבי יהודה לשיטתו במשנה במסכת סנהדרין דף כד ע"ב: "אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שאין להן אומנות אלא הוא, אבל יש להן אומנות שלא הוא - כשרין", ופירשו שם בגמרא:
"לפי שאין עסוקין ביישובו של עולם". כלומר שהלומד אומנות יצרנית מבין בחשיבות בניין ופיתוח העולם, ואינו עסוק במניפולציות כיצד להרויח ממון שלא יגע בו על ידי אבק גזל והונאה.
וגם לפירוש רש"י שהחשש הוא שלא ימצא במה לעשות סחורה, אין חוששין שמא לא ימצא הסנדלר קונה לסנדליו וילסטם, כי אין ליסטות בסנדלרות. מה שאין כן בעיסקא שיש בה הונאה ריבית ורמאות.
ומי שלמד אומנות רשאי לעסוק בעיסקא, שכבר מכיר בערך יישובו של עולם. ועוד שאין לחשוש שלא ימצא פרנסה לא באומנותו ולא בסחורה, כשם שאמרו חכמים במשנה במסכת יומא דף ב ע"א שדי בכהן גדול ובמחליפו ואין חוששין יותר שאם כן אין לדבר סוף.
ובזה מדוקדק שלא הקשו: "מלמדו סלקא דעתך?" שאז היה הפירוש שאמנם עלול לבוא לידי ליסטות, אלא שהאב רק גרם לכך ולא לימדו בפועל את מלאכת הליסטות. אלא הקשו: "ליסטות סלקא דעתך?" כלומר שאכן לימדו – כלומר הרגילו, אך לא לליסטות ממש אלא לאבק גזל המצוי בעיסקא.
וקשה, הכיצד לימד רב את בנו מסחר ולא חשש לדעת רבי יהודה, וכי לא יודו גם חכמים שלכל הפחות אין עיסקא מלאכה מן המובחר?! במסכת פסחים דף קיג ע"א: "אמר ליה רב לאיבו בריה: טרחי בך בשמעתא ולא מסתייע מילתא, תא אגמרך מילי דעלמא: אדחלא אכרעיך - זבינך זבין (רש"י: בעוד שהחול על רגליך, כשבאת מן הדרך מכור מה שהבאת, כדי שתחזור ותקנה ותביא). כל מילי זבין ותחרט - בר מחמרא, דזבין ולא תחרט. שרי כיסיך, פתח שקיך (כלומר תקבל תחלה המעות ותנם בכיסך, ואחר כך פתח השק ותן התבואה ללוקחים). קבא מארעא ולא כורא מאיגרא (כלומר טוב לילך למקום קרוב ולהשתכר מעט, מלהשתכר הרבה במדינת הים). תמרא בחלוזך לבית סודנא רהיט (אם יש לך תמרים באותו כלי שנותנים בו תמרים, רוץ מיד לבית עושה שכר לעשות מהן שכר, שאם תמתין - תאכלם, בין כך ובין כך ותפסיד)".
כמו כן קשה על אילפא ורבי יוחנן במסכת תענית דף כא ע"א דדחיקא להו מילתא טובא ואמרי ניקום וניזיל וניעבד עיסקא.
ויש לומר שרב לימדו גם אומנות נוספת, ואפשר שדי היה בתורה שכבר למד ויכל ללמד תלמידי תלמידים, אבל נצרך גם למסחר.
עוד יש לומר שלא הקפיד רבי יהודה אלא על עיסקא באותו מקום, שאין בה אלא ניצול הזדמנויות, אבל יבוא סחורה ממקום שהיא מצויה למקום שווקים חדשים נחשב למלאכה גמורה. וכן אמרו במסכת קידושין דף פב ע"א: "החמרין רובן רשעים, והגמלין רובן כשרין". ופירש רש"י: "החמרים רובן רשעים - מפני ליסטיות". מה שאין כן הגמלין, שאינם עסוקים בסחורה במקומם אלא במקום רחוק, לא חששו להם משום ליסטיות.
