פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמא / הרב הלל לוין
קידושין דף לד עמוד א
מתוך: 'שחרית' העתון הדיגיטאלי היומי של הציבור החרדי
בסוגיא מתבאר שמצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מהם.
החלקת יואב הביא חקירת הראשונים והאחרונים בביאור המושג "מצות עשה שהזמן גרמא", אם הכוונה רק למצוות שהזמן גורם אותם, כיון שהגיע זמן פלוני צריך לקיימם, כשופר לולב וכד'. או שגם מצוות שלא נגרמו בשל הזמן אלא בשל סיבה חיצונית, רק כשברצונו לקיימם הוא תלוי בזמן, כגון מילה, אלא דמצות מילתו היא ביום בלבד ולא בלילה.
ובסוגיא מנה כל מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים חייבות בהם, ומנה שם מצה שמחה והקהל. ולכאורה היה צריך למנות גם מצוות עשה להביא הנגע לכהן לראות, שהוא רק ביום ולא בלילה, ולא ברגלים, וגם נשים בכלל זה. ומוכח שמצות עשה שהזמן גרמא היינו בלא שום גרמא חיצונית, אלא רק מה שהזמן לבד גורם.
אמנם האחרונים רצו לחלק בכך, שעצם מצות עשה להביא הנגע לכהן אינה תלויה בזמן, אלא ראיית הכהן תלויה בזמן, שאינו רואה בלילה וברגל, וכיון שהמצוה להביא הנגע לכהן אין בו זמן מיוחד לכך לא נחשב מצות עשה שהזמן גרמא.
עוד תירצו, הואיל ומניעת ראיית הכהן בלילה אינה מפני הזמן, אלא דבר אחר גרם לו, שיתקיים "לי ולא לאורי", ואילו היה אפשר לראות בעיניו גם בלילה היה מותר לראות הנגע, לא נחשב זאת בכלל מצות שהזמן גרמא.
עוד חילקו בין מצות מילה לבין הראות הנגע, שכשהוא בלילה לא חל עליה כלל שם מצוה, ולא שקיים המצוה שלא בזמנה, דהזמן מנעהו מקיום המצוה.
ויש שחילק, שלא ברור הדבר שיש מצות עשה להביא הנגע לכהן שיראנו, ויש בכך מחלוקת. ואם כך יתכן שהסוברים שמילה וכיו"ב הוי מצות עשה שהזמן גרמא, סברו שאין מצוה כלל להביא הנגע אל הכהן, והסובר שיש מצוה להביא הנגע ומצוה זו נוהגת אף בנשים, יוכל לסבור שאין מצות מילה בכלל הזמן גרמא.
