אתא אבוה תבריה
סוטה מט ע"ב
"רבה בר רב הונא עבד ליה לבריה טנבורא, אתא אבוה תבריה, אמר ליה: מיחלף בטבלא דחד פומא, זיל עביד ליה אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא".
וכי מה ראה רב הונא לשבור את מעשי ידי בנו בפניו, וכי לא היה מציית לו אילו רק היה מורהו את האיסור בזה, והבן היה עושה בעצמו כנצרך?!
אלא שאמרו במסכת קידושין דף לב ע"א: "רב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה, אמר: איזול איחזי אי רתח אי לא רתח". ובמסכת מועד קטן דף כח ע"א אמרו: "אמר רבא: הני תלת מילי בעאי קמי שמיא, תרתי יהבו לי, חדא לא יהבו לי; חוכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא - ויהבו לי, ענותנותיה דרבה בר רב הונא - לא יהבו לי".
רב הונא היה רגיל לנסות את בנו ולהרגילו לענוה יתירה לבל יקצוף בשום מקרה. וכך נתחנך עד שנעשה לנשוא הערצה של דוגמה לענוה.
