הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אפילו למאן דאמר"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
קידושין מה ע"ב
אמר רבינא: אפילו למאן דאמר חיישינן שמא נתרצה האב, שמא נתרצה הבן לא אמרינן.
אמרי ליה רבנן לרבינא: ודילמא שליח שויה!
לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח.
ודילמא ארצויי ארצייה קמיה!
אמר ליה רבה בר שימי: בפירוש אמר מר, דלא סבר להא דרב ושמואל.
1.
רש"י מסכת קידושין דף מה עמוד ב:
מר - רבינא.
רש"י מסביר ש"מר" מכוון בדרך כלל על החכם שמוזכר בקטע הקודם - בסוגייתנו הוא רבינא.
ראה ב"מתיבתא", הערה ח', שיש גורסים בגמרא עצמה "רבינא" במקום "מר".
ואולי כוונת רש"י ללמדנו שרבינא הוא בעל הסמכות ומכריע, ולכן מוגדר כ"מר" - כגדול.
2.
רש"י מסכת קידושין דף מה עמוד ב:
בפירוש - שמעתי ממנו דלא סבר ליה לדרב ושמואל (דאין) +מסורת הש"ס: [דאמרי]+ חוששין שמא נתרצה האב
וכ"ש לשמא עשאו הבן שליח אא"כ שמענו
משמע מרש"י שרבינא פסק במפורש לא כרב ושמואל בסוגיה הקודמת - "חיישינן שמא נתרצה האב" במקרה שקטנה התקדשה שלא לדעת אביה.
2.1
ורש"י מוסיף:
ודקאמר אפילו למ"ד כו' לרווחא דמילתא כי היכי דלקבליה מיניה קאמר הכי.
מלשון הגמרא "אמר רבינא אפילו למאן דאמר... [דעת רב ושמואל]" משמע לכאורה שרבינא כן פוסק כרב ושמואל, ולכן אומר רש"י שרבינא באמת לא פוסק כרב ושמואל והוא הזכירם "רק" כדי ש"רבנן" יקבלו את פסיקתו ולכן אמר רבינא שדינו מתאים גם לשיטת רב ושמואל.
2.2
משמע מדבריו שחכמים נקטו לפעמים בלשונות מסויימים כדי לחזק את שיטתם שלהם. ואולי הסבר זה מיוחד בסוגייתנו מפני שרבינא - מעורכי הגמרא - חולק על רב ושמואל - מראשוני האמוראים
3.
תוספות מסכת קידושין דף מה עמוד ב:
בפירוש אמר מר לא סבירא ליה להא דשמואל - דקאמר לעיל חיישינן שמא נתרצה לראשון
ופירש בקונטרס דהיינו רבינא דלא סבר לדשמואל ואף על גב דקאמר רבינא אפי' למ"ד דחיישינן שמא נתרצה האב לאו משום דס"ל הכי
אלא לרווחא דמילתא נקטיה
מתייחס לדברי רש"י.
3.1
ופסק רב אלפס ובשאלתות דרב אחאי דהילכתא כרבינא דהוא בתראה וסוף הוראה היה
הרי"ף פוסק כרבינא - לפי הסבר רש"י שרבינא חולק על רב ושמואל.
3.2
ורבה בר שימי נמי סבר כוותיה
הלכה כרבינא גם מפני שרבה בר שימי סובר כמותו.
3.3
קצת קשה: האם דברי רבינא - שהיה "סוף הוראה" -צריכים חיזוק מרבה בר שימי?
לכאורה היה אפשר לומר שמדובר ברבינא הקדום, אבל משמות החכמים שדנים איתו בסוגייתנו משמע שמדובר ברבינא שהיה "סוף הוראה".
3.4
מסקנה להלכה:
ולא חיישינן שמא נתרצה האב ואין צריך לא גט ולא מיאון ואפי' שידכו
ואף על גב דמתמה גמרא לעיל (קידושין דף מד:) ואף על גב דשידכו מיהו איכא דאמרי אינו סובר כן
וא"כ אין צריך לדחוק ולפרש מה שפי' ר"י לעיל אפילו מיאון אינה צריכה דוקא היכא דלא שידכו דאיכא למימר כמו שפי' בקונטרס ומיירי אפילו שידכו
ואי משום דמתמה גמרא ואף על גב דשידכו איכא למימר דמאיכא דאמרי ואילך אית ליה סברא אחרת ומסתמא זו היא דאפילו בשידכו אינה צריכה מיאון שהרי כמו כן קאמר רבינא
4.
לגבי הביטוי "אפילו למאן דאמר" ראה מה שכתבתי על מסכת נדה דף לח:
יש מוכיחים זאת מהביטוי "אפילו למאן דאמר..."שמוסבת על דעת שמואל משמע שאין כך הלכה – כשמואל.
והגר"א דווקא טוען להיפך, שמשמעות הביטוי "אפילו למאן דאמר" משמע שכך הלכה ["ילקוט ביאורים", עמוד קצז, ובהערה ד]. הערה: וכנראה ששתי הדעות יטענו ש"עורך הגמרא" כתב את הביטוי הזה.
נראה לי שמדעת רש"י בסוגייתנו - מסכת קידושין דף מה - משמע כדעה הראשונה - שהביטוי "אפילו למאן דאמר" משמעו שאין כך הלכה.
