הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"רבי... היא"; "שני "סתם משנה" נגד "סתם משנה" אחת 

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

קידושין מו ע"א

 

מתני'. האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו,
אם יש באחת מהן שוה פרוטה - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת;
בזו ובזו ובזו,
אם יש שוה פרוטה בכולן - מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת.
היתה אוכלת ראשונה ראשונה -
אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה.
גמ'. מאן תנא התקדשי התקדשי?
אמר רבה: ר"ש היא, דאמר: עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד. 

ראה מה שכתבתי - בעניין סוגייתנו - על מסכת נדרים דף סו
"סתם משנה" נגד שני "סתם משנה"

1.
בגמרא:

גמ'. הותר האחרון -האחרון מותר וכולן אסורין.
מאן תנא? אמר רבא:ר"ש היא, דאמר: עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד.

2.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קלז

3.
תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לו עמוד ב:

היו חמשה תובעים אותו, אמרו לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך, שבועה שאין לכם בידי - אינו חייב אלא אחת, שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך - חייב על כל אחת ואחת; ר"א אומר: עד שיאמר שבועה באחרונה; ר"ש אומר: עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד

4.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מו עמוד א:

מתני'. האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו, אם יש באחת מהן שוה פרוטה - מקודשת, ואם לאו -אינה מקודשת; בזו ובזו ובזו, אם יש שוה פרוטה בכולן - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. היתה אוכלת ראשונה ראשונה - אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה.

5.
הר"ן מסכת נדרים דף סו עמוד א:

מאן תנא - דמדקתני לזה קרבן ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד אלמא דלעולם לא הוי פרטא אלא כי מדכר קרבן אכל חד וחד הא לאו הכי לא שנא אמר לזה ולזה בוי"ו או לזה לזה בלא וי"ו כללא הוי
ומאן תנא אמר רבא ר"ש היא דאמר בפרק שבועת הפקדון (שבועות דף לו:) גבי היו ה' תובעים אותו ואמר לא לך לא לך דלעולם אינו חייב על כל אחד ואחד עד שיאמר שבועה על כל אחד ואחד הא לאו הכי בין בוי"ו בין בלא וי"ו כללא הוי.

5.1

ולענין הלכה - קיימא לן כרבי שמעון דסתם לן תנא הכא כוותיה

משנתנו שהיא "סתם משנה" היא כדעת רבי שמעון שהרי הגמרא בסוגייתנו קובעת בפירוש "מאן תנא? אמר רבא: ר"ש היא..."

5.2

ובפרק האיש מקדש (קידושין דף מו) נמי סתם לן כוותיה במתני' בהתקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו

גם במסכת קידושין דף מו [סוגייתנו] יש "סתם משנה" כדעת רבי שמעון.

5.3
אולם במסכת שבועות יש "סתם משנה" לא כרבי שמעון אלא כרבי יהודה:

ואף על גב דבפרק הפקדון גבי שבועה לא לך איכא סתמא דלא כותיה
ומה לי חד סתמא ומה לי תרי סתמי

ומחדש הר"ן שלא אומרים שהלכה כשני ה"סתם משנה" נגד "סתם משנה" אחת - וכסוגייתנו - כרבי שמעון.
בכל זאת הלכה כרבי שמעון מסיבה אחרת:

5.4

אפ"ה כיון דשקלי וטרו אמוראי אליבא דר"ש בסוגיא דקדושין
נקטינן כוותיה וכן פסקו ר"ח והרמב"ן ז"ל.

מכיוון שהגמרא במסכת קידושין [סוגייתנו] דנה בדעת רבי שמעון - הלכה כמותו [על פי הכלל ש"מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"].

ראה "יד מלאכי" כלל תיא על "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".

יד מלאכי כללי התלמוד כלל תיא

... הא קמן מבואר דלדעת הרא"ש ז"ל בשאר כללי אית לן למיזל בתר השו"ט [=השקלא וטריא] כל שהוא יחיד כנגד יחיד ואף אם נסת"ר מחמתו הכלל המסור בידינו וצא ולמד עוד כן ממ"ש הרא"ש תו בפ"ט דנדרים בפסקיו סי' ה' הילך לשונו כתב הרמב"ן ז"ל אף על גב דקי"ל ר' יהודה ור"ש הלכה כר"י בהא כיון דסתם לן כר"ש הלכתא כוותיה ואף על גב דאין סדר למשנה ודילמא סתם ואח"כ מחלוקת הוא הא אשכחן סתמא אחרינא כוותיה בפ"ב דקידושין התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו ואוקימנא כר"ש דהתם אזלא סוגיא כוותיה ושו"ט אמוראי אליביה ע"כ,

ואף שיש קצת גמגום במ"ש ואף על גב דאין סדר למשנה וכו' וכמ"ש הר"ב שער יוסף בתשובותיו דף ל"ו ע"ב ע"ש מ"מ מדבריו למדנו דהשו"ט עיקר למדחי כללא מקמיה וכ"כ הר"ן קרוב לדבריו אלה בפ"ב דקידושין דף תרמ"ב ע"א ושכן פסקו ר"ח והרמב"ן ז"ל ע"ש וכ"כ עוד הר"ן בפ"ד דע"ז דף שס"ז ע"א לדעת הראב"ד ...

משמע מדבריו שהכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה" גובר על הכלל של "רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה" ועל כללים נוספים [יחיד נגד יחיד] כדומים לו כגון "רב ושמואל הלכה כרב באיסורים".

6.
רמב"ם הלכות נדרים פרק ד הלכה יא:

הנשבע או הנודר שאיני נהנה לכולכם ונשאל על נדרו או על שבועתו על אחד מהם והתירו הותרו כלם, שהנדר שהותר מכללו הותר כולו,
אמר שאיני נהנה לזה ולזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן הותר אחרון האחרון מותר וכולן אסורין, שאיני נהנה לזה לזה לזה צריכין פתח לכל אחד ואחד וכן כל כיוצא בזה.

7.
רדב"ז הלכות נדרים פרק ד הלכה יא:

ואמרי' בגמ' מאן תנא אמר רבא ר"ש היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד כלומר הכא נמי בעי ר"ש שיאמר קרבן עם כל אחד
ולא קי"ל כר"ש אלא אפי' לא יזכיר קרבן הוי כל אחד נדר באנפי נפשיה ואפילו אמר בוי"ו ולא לזה ולא לזה וכ"ש אם אמר בלא וי"ו לא לזה לא לזה
שיש פוסקים כר"ש דסתם לן תנא הכא כר' שמעון וכן דעת ר"ח והרמב"ן.
אבל רבינו סובר כיון דאשכחנא סתמא בפ' שבועות הפקדון דלא כוותיה אוקי סתמא לבהדי סתמא והדרינן לכלליה דאין הלכה כר"ש לגבי חכמים.

הרמב"ם לא פוסק כרבי שמעון [וחולק על הר"ן] מפני שאין הלכה כרבי שמעון נגד חכמים.
כוונתו היא כך: משנתנו - כרבי שמעון, והמשנה במסכת שבועות לא כרבי שמעון ולא מובן לי איפה המחלוקת עם חכמים!!!
ראה בהרחבה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים קלז-קלח...

8.
ראה גם על סוגייתנו - מסכת קידושין דף מו:
רמב"ם הלכות אישות פרק ה הלכה כו:

האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו, אם יש באחת מהן שוה פרוטה הרי זו מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אלא מ מספק שמא תשוה תמרה אחת פרוטה במדינה אחרת.

9.
כסף משנה הלכות אישות פרק ה הלכה כו

[כו] האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו וכו'. בגמרא מוקי לה כר"ש ורבינו בפ"ז מהלכות שבועות ובפ"ד מהלכות נדרים משמע דפסק דלא כוותיה וא"כ יש לתמוה היאך פסק כאן כוותיה:

הוא מקשה כבסעיף 7 לעיל.

10.
וראה ב"מתיבתא", קידושין, עמוד סז בהרחבה. 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)