הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"סוגיה כוותיה" - כרבי ינאי
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
קידושין נז ע"ב
ועגלה ערופה גופה מאימתי?
א"ר ינאי: גבול שמעתי בה ושכחתי.
ונסבין חבריא לומר: ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה.
אי מה עגלה ערופה משעת לקיחה לא מיתסרא,
אף ציפורי מצורע נמי משעת לקיחה לא מיתסרי?
הכי השתא,
התם אית ליה גבול אחרינא,
הכא מי אית ליה גבול אחרינא.
ראה מה שכתבתי על מסכת כריתות דף כה - סוגיה מקבילה - על עניין "אמורא מאוחר" ["סדר הדורות"]
בגמרא:
אשם ודאי אינו כן כו'. איתמר: עגלה ערופה אימתי נאסרת? רב המנונא אמר: מחיים, רבא אמר: לאחר עריפה. בשלמא לרבא, מעידנא דאיתעביד בה מעשה, אלא לרב המנונא מאימתי?
תלמוד בבלי מסכת כריתות דף כה עמוד א
א"ר ינאי: גבול שמעתי בה ושכחתי, ונסבין חברייא למימר: ירידתה לנחל איתן אוסרתה.
1.
יש מחלוקת בגמרא ממתי עגלה ערופה אסורה בהנאה. לפי רב המנונא "מחיים" ואחר כך רבי ינאי מסביר שהכוונה היא מ"ירידתה לנחל". רבא חולק וסובר שעגלה ערופה אסורה בהנאה רק לאחר ביצוע המצוה של עריפתה של העגלה.
2.
מבחינת סדר הדורות משמע בסוגיה שרב המנונא ורבא חיו באותו דור ורבי ינאי חי או באותו דור או בדור שלאחר רב המנונא.
יש פרשנים שמקשים: הרי רבי ינאי חי בדורו של רבי יוחנן – 2 דורות, לפחות, לפני "רבא" ורב המנונא, וכיצד הא עונה על השאלה – "מאימתי" - על רבא?
והם עונים: רבי ינאי אמר את דבריו לפני שנודע דינו של רבא, ו"עורך הגמרא" שיבץ את דבריו שמיישבים את השאלה על רבא – ראה "מתיבתא", הערה י,
3.
ונצטט את דברי ה"ערוך לנר":
בגמרא אמר רבי ינאי גבול שמעתי בה. לא על הך קושיא דלרב המנונא אימתי תירץ ר' ינאי כן שהרי ר' ינאי ע"כ שבימי ר' יוחנן הי' ורבו של ר' יוחנן הי' שבחולין דף פב א) אמר הך מימרא ריש לקיש בשם ר' ינאי
ורב המנונא הי' בימי רבא שכן מוכח לא בלבד מדפליג רבא עמו
אלא שמוכח ג"כ הכי דע"כ לא רב המנונא אחר הי'
שבגמרא לקמן מוכח שרבא נשא ונתן עמו שהרי רבא אמר מ"ט לא אמינא לי' וכו' א"כ מוכח שרב המנונא שבימי רבא הי'
ואיך אפשר שר' ינאי שבימי ר' יוחנן הי' משיב על הקושיא שמקשה הש"ס אליבי' דרב המנונא שהי' בימי רבא דע"כ הי' בזמן מאוחר
הוא מסביר שאמנם היה "רב המנונא" בדור מוקדם יותר אבל בסוגייתנו מוכח שרב המנונא חי בדורו של רבא מפני שבסוגיה מתואר שהוא דיבר עם רבא פנים אל פנים. ושניהם – רבא ורב המנונא – חיו אחרי רבי ינאי וכיצד רבי ינאי מיישב את קושיית הגמרא על רב המנונא
3.1
המשך דבריו:
ולכן נראה שהענין כן שבתחלה הקשה עגלה ערופה אימתי נאסרת ולא הקשה מאימת דמשמע מתי מתחיל האיסור אלא באיזה ענין נאסרת אי בחיים או לאחר עריפה
והשיב רב המנונא מחיים
ושוב הקשה מאימתי
פי' מתי מתחיל האיסור מחיים
אגב: משמע ממנו שיש הבדל בית "מאימת" ל"מאימתי". רעיון: לקשור לברכות דף ב "מאימתי קורין את שמע..."
ולזה הביא סתם גמרא מימרא דר' ינאי שכבר אמר שגבול שמע בה ושכח וחברייא נסבין למימר ירידה לנחל איתן:
הוא מסביר מה שאמרנו: הגמרא עונה על השאלה על רב המנונא: שרבי ינאי "כבר אמר...".
בתשובתו יש תשובה עקרונית להרבה מקרים בהם אמורא מוקדם מוזכר דווקא אחרי אמורא מאוחר יותר.
3.2
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים קיט-קכ, ושם מוכיח שמדובר ב"רבא" ולא ב"רבה".
3.3
ונוסיף עוד לגבי רב המנונא: אומר ה"מנחת יהודה": אפשר לגרוס "רב" במקום "רבא" [ואז מובן מדוע הלכה כרב המנונא – שהיה תלמידו של רב].
ומדוע דברי רב המנונא קדמו לדברי רבו – "רב"? מפני שרב המנונא עצמו הוא זה שמביא את דברי "רב". וה"מנחת יהודה" מציין שגם בדף הנוכחי בעמוד א מובאים דברי רבי אלעזר לפני דברי רבי יוחנן מאותו נימוק. ולבסוף הוא מעיר שהדברים לא מוכרחים, אלא באמת מדובר בסוגיה ב"רבא" [ולא ב"רב"] ומדובר ברבא הקדמון שהיה תלמיד רב יהודה ורב נחמן. וממילא היה לפני רב המנונא [שחי בימי רבא "הרגיל" – בר יוסף]
4.
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק י הלכה ו:
עגלה ערופה אסורה בהנייה ונקברת במקום עריפתה, ומשתרד לנחל תיאסר בהנייה אע"פ שעדיין לא נערפה, ואם מתה או נשחטה אחר ירידתה הרי זו אסורה בהנייה ותקבר.
בפשטות הרמב"ם פוסק כרב המנונא וכרבי ינאי.
4.1
לכאורה יש לשאול: אם רבא חי מאוחר ביותר מכל השלושה, הרי שההלכה צריכה להיות כמותו משום היותו "בתראי" ! ולכן נראה לי לומר: שדברי רבי ינאי בכוונה הובאו בסוף הדיון כאן – על ידי "עורך הגמרא" – כדי לפסוק כמותו [דומה קצת לכלל של "הלכה כבתראי" - מיוחד].
4.2
ויש לציין שבהמשך הסוגיה הגמרא קובעת שמחלוקת רב המנונא ורבא הם "כתנאי" – כלומר, כמחלוקת תנאים בשתי ברייתות.
4.3
וראה דיון ב"כסף משנה" הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק י הלכה ו, שמציין שלכאורה יש סתירה פנימית בדברי הרמב"ם.
5.
ונראה לי להוסיף, שהלכה נקבעה כרבי ינאי בגלל שהוא בלבד הוזכר בסוגייתנו - מסכת קידושין דף נז - וזה מוגדר כ"סוגיה כוותיה"
