הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מתניתין דלא כ..." / "מתניתין מני" /
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
קידושין נז ע"ב
בפטר חמור.
נימא, מתניתין דלא כר' שמעון!
דתניא: פטר חמור אסור בהנאה, דברי ר' יהודה,
ור' שמעון מתיר!
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לאחר עריפה ודברי הכל.
1.
משנתנו כרבי יהודה בברייתא, אבל הגמרא מנסחת בלשון שלילית: "נימא... דלא כרבי שמעון".
2.
רב נחמן מיישב את משנתנו גם כרבי שמעון.
3.
במסכת בכורות דף ט [סוגיה מקבילה] ניסוח הגמרא הוא ניסוח חיובי "מתניתין מני רבי יהודה"
4.
רא"ש מסכת בכורות פרק א סימן יא :
מתני' מני רבי יהודה דתניא פטר חמור אסור בהנאה דברי רבי יהודה ור' שמעון מתיר.
והלכה כרבי יהודה דר' יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה ועוד דסתם לן תנא כוותיה
הוא קובע שהלכה כרבי יהודה משני נימוקים:
א. הכלל הוא, שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון.
ב. "סתם" משנתנו היא כרבי יהודה - כפי שהגמרא אומרת "מני? רבי יהודה היא".
5.
ראה מה שכתבתי על מסכת בכורות דף י:
רמב"ם הלכות ביכורים פרק יב הלכה ד:
פטר חמור אסור בהנאה עד שיפדה, ואם מכרו קודם פדיון דמיו אסורים, ואם מת קודם פדיון או שערפו יקבר, מפני שהוא אסור בהנאה אף לאחר עריפה הואיל ולא נפדה, לפיכך אם לא פדהו ונתן פטר החמור בעצמו לכהן, אסור לכהן להשתמש בו עד שיפדהו בשה, ויקח השה לעצמו או יערפנו ויקבר, והכהנים חשודים על דבר זה לפיכך אסור לישראל ליתן פטר חמור לכהן אלא אם כן פדהו הכהן בפניו. +/השגת הראב"ד/ פטר חמור אסור בהנאה וכו'. א"א אם דמיו אסורין למה לא יתנם לכהן ויהנה בהן שהרי פודין פט"ח =פטר חמור= בשוויו וכי מאיסורי הנאה שתופסין את דמיהן הוא זה.+
הרמב"ם פוסק בסוגייתנו כרבי יהודה נגד רבי שמעון.
6.
כסף משנה הלכות ביכורים פרק יב הלכה ד :
פטר חמור אסור בהנאה וכו'. בפ"ק דבכורות דף ט':) פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודה ור"ש מתיר ואמרינן בגמרא (בכורות דף י"א) דפליגי בין בהנאת דמיו בין בהנאת גופו ומשמע התם דהלכה כר' יהודה:
הוא לא מנמק את ההכרעה כרבי יהודה כפי שנימק הרא"ש לעיל בסעיף 4.
6.1
הוא לא מסביר כיצד משמע בגמרא במסכת בכורות דפים ט-י שהלכה כרבי יהודה. כנראה מהמשך הסוגיה בדף הבא כשהגמרא קבעה כלל שמשנתנו ה"סתומה" – כרבי יהודה, וכן העיקרון הוא, שבמחלוקת בין רבי יהודה ורבי שמעון – הלכה כרבי יהודה.
על פי הגמרא בעירובין דף מו: "...דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה."
וזה כהסבר הרא"ש בסעיף 4.
7.
רדב"ז הלכות ביכורים פרק יב הלכה ד:
פטר חמור אסור בהנאה וכו'. פלוגתא דתנאי פ"ק דבכורות דף ט) ופסק כרבי יהודה דאמר אסור בהנאה ואמר רבה ומודה ר"ש לאחר עריפה שהוא אסור:
אולי ניתן להסביר את דבריו [אבל יש אפשרות אחרת], שהוא מסתמך על הביטוי בגמרא "ומודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור". ייתכן שיש כאן כלל עקרוני חדש, שהביטוי "ומודה רב.." משמע שההלכה כמי שחולק עליו. ומדוע לא משתמש בכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון?
7.1
ונראה לי, לפי סוגייתנו - בכורות דף ט - הרי הגמרא דנה באריכות בדברי רבי שמעון וכמה פעמים מנסה להעמיד משניות "סתומות" כרבי שמעון. משמע ש"סוגיה כוותיה" [על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"], וכך פוסק "עורך הגמרא".
7.2
ושם, פעמיים הגמרא מסבירה ששתי משניות "סתומות" הינן בשיטת רבי שמעון. כלומר, למרות שבעיקרון משנה סתומה היא דעת "רבי מאיר" או דעת "חכמים" וכן הלכה, הרי שהגמרא כאן טוענת שהן מתאימות לדעת "רבי שמעון".
8.
הביטוי "הא מני" תמיד בא בתור תרוץ לקושיה.
לפעמים בש"ס הלשון : "הא מני..." לא מוכרח שזו דעה אחת החולקת על דעות אחרות, אלא, אומרים "הא מני" על דעה שאמרה את הדין בפירוש. בסוגייתנו ברור ש"הא מני..." הכוונה למחלוקת בין ר' שמעון לחכמים.
9.
יש, בפשטות, מחלוקת ראשונים אם הלכה כ"הא מני" או לא. לענייננו, ההלכה בסופו של דבר איננה כר' שמעון אלא כרבי יהודה. זאת אומרת, שהגמרא מדגישה "הא מני..." ללמדנו, שדברי המשנה ה"סתומה" הם לפי ר' שמעון – שאין הלכה כמותו. [קצת קשה לומר כך על "סתם משנה", אלא אם מדובר – כבסוגייתנו - במשניות ממסכת טהרות ועוקצין].
9.1
בדרך כלל, "הא מני" מדגיש שהדין מתאים לפי דעת יחיד כנגד רבים. אם מדובר במשנה סתמית והגמרא מעמידה אותה כ"הא מני" – כדעת יחיד - אז מתעוררת השאלה אם ההלכה כאותה משנה בגלל שהיא "סתם משנה", או שאין הלכה כאותה משנה מפני שהיא מתאימה רק לדעת יחיד במקום אחר.
10.
אבל, כפי שהערנו לעיל בסעיף 1 הגמרא בסוגייתנו - מסכת קידושין דף נז - מנסחת בלשון שלילית: "נימא... דלא כרבי שמעון".
