גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף י', מדור "עלי הדף"
מסכת קידושין
דף נד ע"א

האם גם מבלאי בגדי הקודש של כה"ג עשו פתילות או רק מבלאי כהן הדיוט?

מצינו לגבי דין מעילה בבגדי כהונה, שיש חילוק בין בלו ללא בלו, וכל זמן שלא בלו וראויים לתשמישם אין בהם דין מעילה, והטעם הוא "הואיל וניתנו ליהנות בהן לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת" (נד ע"א), ופירש"י: "כל זמן שראויין לעבודה אין מעילה בשגגתן, שלכך הוקדשו מתחלה ליהנות בהן שוגגין רק שלא יתכוין לחללן, שלא נתנה תורה למלאכי השרת שיהו הכהנים זריזים כמלאכים להפשיטן בגמר עבודה ולא ישהום עליהם אחר העבודה כהרף עין", ואילו לאחר שבלו, איתא בברייתא (שם): "כתנות כהונה שבלו מועלין בהם, דברי ר' מאיר". ולכאורה יש להבין כיצד מועלין בהם אחרי שבלו, הא קיי"ל: "אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו" (פסחים כו.; יומא נט:; כריתות ו.), ובגדי כהונה אחרי שבלו הרי כבר נעשית מצוותם, ולמה אם כן יש בהם דין מעילה.

והנה, ה'משנה למלך' (הל' מעילה פ"ה הי"ד) כשדן בזה, כלל את דין בגדי כהונה בין אלו הדברים שמועלין בהם גם אחרי שנעשית מצוותם מגזירת הכתוב, והדברים בנויים בהא דאיתא (פסחים ויומא שם): "למימרא דכל היכא דנעשית מצותו אין בו משום מעילה, והרי תרומת הדשן דנעשית מצותה ויש בה משום מעילה, דכתיב (ויקרא ו, ג) 'ושמו אצל המזבח'... שלא יהנה, משום דהוו תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין, תרומת הדשן - הא דאמרן (כלומר, בתרומת הדשן ישנה גזירת הכתוב שמועלין בה גם אחרי שנעשית מצותה, וכאמור דילפינן מ'ושמו' - 'שלא יהנה'), בגדי כהונה - דכתיב (שם טז, כג) 'והניחם שם' מלמד שטעונין גניזה", אכן הפסוק 'והניחם שם' נאמר ב"ארבעה בגדי לבן שכהן גדול נכנס בהם לפני ולפנים ביוה"כ, דאסורין שוב להשתמש בהן" (רש"י פסחים שם), ואילו בסוגייתנו מיירי בכתנות כהונה, גם של כהן הדיוט, ודן המשל"מ בזה, האם למדים בגדי כהן הדיוט מבגדי כהן גדול.

וטרם נביא דבריו יש לדעת שבבגדי כה"ג עצמם ברור שאין הבדל בין שמונה בגדיו של כל השנה לבגדי לבן של יוה"כ, כי "כל בגדי כה"ג דין אחד להם" ולמדים זה מזה, כמו שכתב הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"ח ה"ה): "ובגדי כה"ג שבלו גונזין אותן, ובגדי לבן שעובד בהם ביום הצום אינו עובד בהם פעם שניה לעולם אלא נגנזין במקום שיפשוט אותם שם, שנאמר 'והניחם שם', והם אסורין בהנאה", ואילו לגבי בגדי כהן הדיוט יש לדון האם למדים מבגדי כה"ג לאסרם בהנאה אחרי שנעשית מצותם.

ואלו הם דברי המשל"מ: "וכי תימא שאני בגדי כהונה, דכיון דרחמנא אמר בבגדי כה"ג 'והניחם שם'... דטעונים גניזה, וכיון דאשמעינן קרא בבגדי כה"ג דאף שנעשה בהם מצותם שיש בהם מעילה, מינה ילפינן נמי לבגדי כהן הדיוט שאף שנעשה בהם מצותם שיש בהם מעילה, הא ליתא, דא"כ יהיו טעונים בגדי כהן הדיוט גניזה דומיא דבגדי כה"ג שטעונים גניזה, ואילו בפרק החליל (סוכה נא.) תנן 'מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין' (-הרי שלא גנזום), וכי תימא, דלעולם דטעונים גניזה לפי שיש בהם דין מעילה אף שנעשו בהם מצותם, אלא דשאני שמחת בית השואבה, דלכבוד הקרבן היו עושין וכצורך קרבן חשיב... הא ליתא, דא"כ גם מבלאי בגדי כה"ג יעשו פתילות לקודש ולשמחת בית השואבה, ואילו מדברי רבינו (הרמב"ם, הנ"ל) - נראה דס"ל דלא היו עושין פתילות כי אם מבגדי כהן הדיוט, אבל מבגדי כה"ג לא (-שהרי הזכיר דין עשיית פתילות רק מבגדי כהן הדיוט, וכלשונו שם בהל' ו: "מכנסי כהנים הדיוטים שבלו ואבנטיהם היו עושין מהן פתילות ומדליקין בהן במקדש בשמחת בית השואבה, וכתנות כהנים הדיוטים שבלו היו עושין מהן פתילות למנורת תמיד", ואילו בבגדי כה"ג כתב שטעונים גניזה), והטעם על כרחך הוא, משום דרחמנא אמר 'והניחם שם', שיהיו טעונים גניזה, ואפילו למנורה לא היו עושין מהם פתילות... אבל בגדי כהן הדיוט לא ילפינן מיניה, ואם כן כיון דלא ילפינן בגדי כהן הדיוט מבגדי כה"ג, מנא לן דבגדי כהן הדיוט יהיה בהם מעילה, מאחר שנעשה בהם מצותן".

בהמשך כותב המשל"מ: "הן אמת דבירושלמי פרק החליל הלכה ג' מצאתי 'תני מבלאי מכנסי כה"ג היו מדליקין את הנרות שבפנים, ומבלאי מכנסי כהן הדיוט היו מדליקין את הנרות שבחוץ', וכפי דברי הירושלמי הללו ניחא, דלעולם דין בגדי כהן הדיוט ובגדי כה"ג שוין הם בדינם, וטעונים גניזה אלא דלצורך מצוה התירו, אלא דבגדי כה"ג שקדושתם יתירא יחדו אותם למנורה, ובגדי כהן הדיוט יחדו לשמחת בית השואבה, אך לרבינו (-הרמב"ם) דס"ל דמבגדי כה"ג לא היו עושין פתילות, קשה מה שהקשיתי, והדבר אצלי צריך תלמוד".

והנה, הגם שהמשל"מ מסתפק בזה, מצינו בראשונים שאכן תירצו כן, כמו שכתב ה'מאירי' וה'שיטה לא נודע למי' בשם הראב"ד, ויתכן שהם חולקים על הרמב"ם בדין עשיית פתילות, שגם מבגדי כה"ג עושים פתילות, וגם כי טעונים גניזה יכולים להשתמש בהן לצורך מצוה, וכדעת הירושלמי הנז'. עוד יש לציין הערת המאירי בזה, כי תירוץ זה לא יעלה יפה כי אם לדעת החכמים הסוברים שמפסוק 'והניחם שם' למדים שטעונים גנוזים ואסורים בהנאה, ואילו לרבי דוסא שחולק עליהם - [כדאיתא ביומא (יב:): "תניא, 'והניחם שם' מלמד שטעונין גניזה, רבי דוסא אומר, שלא ישתמש בהן יום הכיפורים אחר"] - אין שום גזירת הכתוב בבגדי כהונה שגם אחרי שנעשית מצותן מועלין בהם, ואכן יתכן שלדידיה גם אחרי שבלו אין מועלים בהם.

ובעמדנו בזה נביא דברי הספר המקנה וז"ל: "אמנם נראה יותר דטעמא דר"מ דסבירא ליה דמועלין בהם, אף לאחר שנעשית מצותן, לאו משום דיליף מבגדי כה"ג, דדוקא בהו גלי רחמנא 'והניחם שם', אלא משום דאף לאחר שבלו אמרינן ד'מבלאי בגדי כהונה היו מפקיעין ועושין פתילות למקדש', נמצא דעדיין לא נעשו מצותן, שהרי ראוין הם לקדושה, ומסתמא הקדיש אותם על דעת כן דלאחר שיבלה יעשה מהן פתילות למקדש" (עעו"ש. ולתירוצים נוספים ראה עוד: 'שיטה לא נודע למי' שם; 'שער המלך' הל' מעילה שם; 'פני יהושע' בסוגייתנו; 'מקור חיים' לבעל החו"ד כריתות שם).