"מי כאן תנא דאתנייה רב מדות?" / יעקב מאיר

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

'כי סליק ר' אלעזר אשכחיה לזעירי'. גיבור הסוגיא הוא ר' אלעזר בן פדת, אמורא בדור השלישי שהיה תלמידם של רב ושמואל בבבל ועלה לארץ ישראל ללמוד בבית מדרשו של גדול האמוראים, ר' יוחנן שהיווה אבן שואבת לתלמידי ישיבות בבל. ר' אלעזר עוד יעלה במעלות הישיבה הטבריינית עד שיחליף בבא היום את ר' יוחנן כראש הישיבה אך כאן אנו פוגשים אותו ממש עם עלייתו ארצה, כאשר הוא פוגש את זעירי, שלמד גם הוא אצל רב ושמואל בבבל ועלה לארץ ישראל ללמוד אצל ר' יוחנן. העולה החדש פוגש את העולה הוותיק ושואל אותו -
'אמר ליה מי כאן תנא דאתנייה רב מדות?' לר' אלעזר ישנה קושיה בהלכות מידות נוזלים, אך כדי להקשותה הוא מחפש מישהו המכיר את כללי המשחק של בית המדרש ממנו יצא, מישהו שמכיר את הלכות מידות ומשקלות שנשנו בבית מדרשו של רב, בסורא.

בנקודה זו ישנו חילוף גירסה חשוב ביותר לענייננו. יש לגרוס 'מי כאן דליתנייה לרב מדות', כמו שנמצא בכתב יד מינכן, כמו שהיה לפני המהרש"א וכמו שהגיה הרש"ש ולא כפי שהציע להגיה רבינו שמואל מבעלי התוספות (וכמצוי בדפוס וילנה). שאלתו של ר' אלעזר היא מי הוא שלימד כאן בארץ ישראל את רב – רבו של ר' אלעזר – לפני שעבר לבבל, את הלכות מידות ומשקלות? ולא 'מי כאן דליתנייה רב' - כלומר מפי רב, גירסה המעמידה את ר' אלעזר הנחותי כמי שמחפש חברותא ולא סמכות, כמי שמחפש צינור נוסף דרכו עברה אולי תורתו של רב. שיטה זו, שיש גם כמה כתבי יד התומכים בה, מוציאה את הסוגיא מפשטה.

ר' אלעזר מחפש אחר מקור הסמכות של השמועות הנמצאות אצלו, שמועות שעם העליה לארץ ישראל חוזרות למקורן ויש לאשש את נכונותן. יתכן שההלכות השתבשו במעבר הארוך של רב מארץ ישראל אל סורא או במהלך הדרך חזרה, אצל תלמידו ר' אלעזר, ואז יימצא שהקושיא איננה עומדת. וגם אם יימצא שהקושיא עומדת – אולי יוכל מי שמחזיק את מקור השמועות לענות על קושייתו.

זעירי מחווה לו על ר' יצחק בר אבדימי. מדובר בר' יצחק בר אבדימי הראשון, תלמידו של רבי יהודה הנשיא, שאכן היה רבו של רב. ר' אלעזר מגיע אל המקור, אל רב-רבו, ומקשה לו את הקושיה.

שולח אותו ר' יצחק בר אבדימי אל ר' אבהו מקיסרין, תלמידו רחב האופקים של ר' יוחנן. ובכך רומז לו – אל תלך אחורה, אל תפנה אל הזקנים ותחפש אחר שיבושים בגירסת המקור, לך קדימה, אל הצעירים, וחפש תירוץ לסתירה.

שיעור זה הוא אחד הצעדים הראשונים של ר' אלעזר בארץ הקודש, והוא מכיל בתוכו את כל חוסר הבטחון והמתח של העולה החדש שבוץ הסהר הפורה עוד ניכר על נעליו ושדרכי החשיבה הבבליות עוד ניכרות בלימודו, שעתיד להגיע אל בית המדרש הטברייני ולהיעשות לבכיר תלמידיו וליורשו של ר' יוחנן.