|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
נהמא דשערי אקושא ובצלי - שעורה תרבותית
"מאי חרב תאכלו? אמר רבא: מילחא גללניתא, נהמא דשערי אקושא ובצלי, דאמר מר: פת פורני חריבה במלח ובצלים, קשים לגוף כחרבות" (קידושין, סב ע"א).פירוש: מאי [מה] פירוש המילים "חרב תאכלו"? אמר רבא: יש לפרש כאילו היה כתוב "חרב תאכלו" מאכל המזיק לגוף כחרב. והכוונה היא למילחא גללניתא, נהמא דשערי אקושא, ובצלי [מלח בגרגרים גסים, לחם שעורים קשה, ובצלים]. שאמר מר [החכם]: פת פורני [מאפיה] חריבה (יבשה) שאוכלים במלח, ובצלים קשים לגוף כחרבות (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על השעורה וקישוריות הקש\י כאן.
מדברי רבא ניתן להסיק שאכילת לחם שעורים דומה לאכילת חרב כלומר שאכילתו מזיקה. רעיון דומה מופיע במקומות נוספים בספרות חז"ל אך התמונה המתקבלת מפסוקי המקרא שונה. לסקירה של מעמד השעורה במקורות ראו במאמר המופיע במסכת כתובות (קה ע"ב): "לחם בכורים עשרים לחם שעורים".
רשימת מקורות:יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 146-148). לעיון נוסף:
שעורה תרבותית באתר צמח השדה.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
