הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אין הלכה כשיטה; מקנה דבר שלא בא לעולם; הלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום / משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
קידושין סב ע"א-ע"ב
א"ל: כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי...
... תניא כותיה דרבי יוחנן:
אין תורמין מן התלוש על המחובר, ואם תרם - אין תרומתו תרומה,
כיצד?
אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת,
פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין - לא אמר כלום,
אבל אמר לכשיתלשו ונתלשו - דבריו קיימין;
יתר על כן א"ר אליעזר בן יעקב:
אפילו אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת, פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיביאו שליש ויתלשו, והביאו שליש ונתלשו - דבריו קיימין.
אמר רבה: לא א"ר אליעזר בן יעקב - אלא בשחת, אבל באגם לא;
רב יוסף אמר: אפילו באגם...
1.
שיטת רבי יוחנן:
א"ל: כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי...
דהיינו, אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אם בידו לגרום שיהיה בעולם.
2.
ברייתא כרבי יוחנן:
... תניא כותיה דרבי יוחנן:
3.
הדין הבסיסי בברייתא - מוסכם על כולם:
אין תורמין מן התלוש על המחובר, ואם תרם - אין תרומתו תרומה,
כיצד?
אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת,
פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין - לא אמר כלום,
4.
הדין בברייתא, שממנו יש סיוע לרבי יוחנן שדבר שבידו נחשב כדבר שבא לעולם:
אבל אמר לכשיתלשו ונתלשו - דבריו קיימין;
"דבריו קיימין" - למרות שעדיין לא נתלשו - מפני שבידו לתלשם.
4.1
הערה: האם "דבריו קיימין" – בדיעבד בלבד?
5.
תוספת דין של רבי אליעזר בן יעקב:
יתר על כן א"ר אליעזר בן יעקב:
"יתר על כן אמר..." - כ-20 מופעים בש"ס. הרוב על רבי יהודה.
אפילו אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת, פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיביאו שליש ויתלשו, והביאו שליש ונתלשו - דבריו קיימין.
בפשטות, רבי אליעזר בן יעקב מחשיב גם דבר שנמצא בעולם כשהוא "קטן" כדבר שבא לעולם.
6.
מחלוקת בין רבה ורב יוסף במדידת גודל ה"קטן" שמתכוון אליו רבי אליעזר בן יעקב.
אמר רבה: לא א"ר אליעזר בן יעקב - אלא בשחת, אבל באגם לא;
רב יוסף אמר: אפילו באגם.
מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלנא הוא?
אר"א, דאמר קרא: +ישעיהו נח+ הלכוף כאגמון ראשו.
7.
כמאן אזלא הא דתניא: האומר לחברו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי - לא אמר כלום,
וא"ר חנינא: לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת,
אבל אשתו מעוברת - דבריו קיימין,
גם כאן התחלה של "דבר שבא לעולם" נחשב כדבר שבא לעולם.
7.1
ובהתאמה לשתי השיטות - של רבה ושל רב יוסף:
כמאן?
אי כרבה - כשהוכר עוברה,
אי כרב יוסף - אע"פ שלא הוכר עוברה.
8.
ואיכא דאמרי, אמר רבה: לא א"ר אליעזר בן יעקב - אלא בשחת דבי כיבשא,
אבל בשחת דבי שקיא לא;
רב יוסף אמר: אפילו בשחת דבי שקיא.
כבסעיף 6, אלא שמדובר בגדלים קטנים יותר של הפירות.
9.
כמאן אזלא הא דתניא: האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי - לא אמר כלום,
ואמר רבי חנינא: לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת, אבל אשתו מעוברת - דבריו קיימים,
כמאן? כשהוכר עוברה ודברי הכל.
10.
בפשטות, בסעיפים 8-9 מדובר בדינים שמבוססים על שיטת רבי אליעזר בן יעקב. ולכן יש פוסקים כמותו.
11.
אמר אביי:
רבי אליעזר בן יעקב ורבי ורבי מאיר, כולהו סבירא להו: אדם מקנה דשלב"ל. רבי אליעזר בן יעקב, הא דאמרן. רבי, דתניא:
אביי קובע שרבי אליעזר בן יעקב סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם כמו שסובר רבי מאיר.
11.1
הביטוי "כולהו סבירא להו" משמעו כמשמעות המושג "שיטה", והכלל הוא, ש"אין הלכה כשיטה" ולפי זה הלכה לא כרבי מאיר ולא כרבי אליעזר בן יעקב, וסותר לדברינו לעיל בסעיף 10.
ובכך דנים הפרשנים בהרחבה.
12.
תוספות מסכת קידושין דף סב עמוד ב:
ואמר רבי חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת - פי' בקונטרס דאיירי אליבא דר"א בן יעקב
דאילו רבנן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא"כ אפילו מעוברת לאו כלום הוא
כדברינו, שמסעיף 7 והלאה הגמרא דנה אליבא דשיטת רבי אליעזר בן יעקב.
12.1
וא"ת מנ"ל לרבי חנינא דאיירי כשאין אשתו מעוברת ורבי אליעזר בן יעקב היא ודלמא איירי אף כשאשתו מעוברת ורבנן היא
וא"כ אמאי קאמר לא שנו
וי"ל משום דבכולה ברייתא דבסמוך הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר כו' דקתני רבי מאיר אומר מקודשת ולא תני בהדייהו זו אם ילדה אשתך נקבה כו'
אלמא קסבר דאפילו ר' מאיר מודה דאינה מקודשת היכא דאמר ליה אם ילדה אשתך נקבה ורבי מאיר ורבי אליעזר אמרו דבר אחד כדאמר לקמן
ולפיכך אתא רבי חנינא לפרש דלא אמר רבי אליעזר בן יעקב אלא כשאין אשתו מעוברת וכו' כדפרי' דהא רבי אליעזר בן יעקב מודה היכא דאמר לו אם ילדה אשתך נקבה לאו כלום הוא
הוא סובר שבמקרה של "אם ילדה אשתך נקבה" לא מועיל אפילו לפי רבי מאיר -וממילא גם לפי רבי אליעזר בן יעקב - שסובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
13.
ונראה דאע"ג דהלכה כרבי אליעזר בן יעקב בעלמא דקב ונקי הוא הכא לית הלכתא כוותיה ולאו ככולהו תנאי דאמרי אדם מקנה דשלב"ל
תוס' מביא כלל שקובע שבאופן עקרוני וכללי בש"ס הלכה צריכה להיות כרבי אליעזר בן יעקב [גם נגד רבים?].
13.1
הוא לא מזכיר את הכלל של "אין הלכה כשיטה" שמתאים לאביי בסוגייתנו, וממילא סותר לכלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב כלעיל בסעיפים 10 - 11.1
13.2
הוא מכריע לפי סוגיה אחרת בש"ס:
דהא פליגי בב"מ (בבא מציעא דף סו:) רב נחמן ורב הונא במוכר פירות דקל לחבירו רב הונא אמר עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו משבאו לעולם אין יכול לחזור בו ואדם מקנה דבר שלא בא לעולם
ורב נחמן אמר אפילו באו לעולם יכול לחזור בו דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וזה מכרן קודם שבאו לעולם
והלכה כרב נחמן בדיני וא"כ אין הלכה כר"א בן יעקב.
הלכה כרב נחמן נגד רב הונא - שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
13.3
ושוב נציין, שתוס' לא מתייחס לכלל שאין הלכה כשיטה.
13.4
ואולי יש לומר שתוס' סובר שבסוגייתנו רבי מאיר ורבי אליעזר בן יעקב לא מוגדרים כ"שיטה" מפני שלפי רבי מאיר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אפילו אם אין אפילו דבר "קטן" ממנו בעולם, ואילו לפי רבי אליעזר בן יעקב אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אם הוא "קצת" בעולם.
14.
רמב"ם הלכות תרומות פרק ה הלכה ט:
אין תורמין מן המחובר על התלוש ולא מן התלוש על המחובר,
כיצד היו לו פירות תלושין ואמר פירות אלו יהיו תרומה על פירות אלו המחוברים אפילו (אמר) לכשיתלשו,
או שהיו לו שתי ערוגות ואמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים,
או שאמר פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין
לא אמר כלום,
אבל אם אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו לכשיתלשו ונתלשו הואיל ובידו לתולשן אינו מחוסר מעשה ולכשיתלשו שניהם דבריו קיימין,
והוא שיביאו שתיהן שליש בעת שאמר.
כרבי יוחנן ולא כרבי אלעזר בן יעקב.
15.
כסף משנה הלכות תרומות פרק ה הלכה ט:
[ט] אין תורמין מן המחובר וכו'. משנה פ"ק דתרומות (משנה ה) ובקידושין פרק האומר (קידושין דף סב)
... ולענין הלכה רבינו פסק בפ"ז מהלכות אישות כר' חנינא דבהוכר עוברה מקודשת
וכתב הר"ן שטעמו מפני שהוא מפרש דאביי דסבירא ליה דלית הלכתא כראב"י לא פליג בהדי רבה ור"י בדינא דכולהו מודו בשחת דבי כבשא דשב"ל הוא ומהני בתרומה
ואשתו מעוברת נמי בשהוכר עוברה מקודשת
מיהו רבה ורב יוסף טרחי לאוקמי מילתא דראב"י בשחת דהוי דשב"ל כי היכי דתיקום אליבא דהלכתא דקיימא לן משנת ראב"י קב ונקי
ואביי סבירא ליה דראב"י אפילו באגם ואפילו בפחות מכן אמר דקסבר אדם מקנה דשלב"ל ומש"ה אוקמי' בשיטה ומיהו כולהו מודו דשחת והוכר עוברה דשב"ל מיקרי עכ"ל.
מצד אחד הלכה - כעיקרון - כרבי אליעזר בן יעקב, ומצד שני ההלכה היא, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ולכן הדיונים בסוגייתנו לפי רבי אליעזר בן יעקב באים כדי לומר שמדובר במצבים שמוגדרים כדבר שבא לעולם.
15.1
ואיכא למידק עליה דא"כ למה פסק כאן שצריך בהביאו שליש בעת שאמר הא אפילו בשחת דבי כבשא מיקרי דבר שבא לעולם לפי דבריו ז"ל
16.
לכן מכריע ה"כסף משנה":
לפיכך נראה לי שרבינו סובר דכיון דאוקימנא לראב"י בשיטה לית הלכתא כוותיה
אין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב מפני שאביי מגדיר את שיטת רבי אליעזר בן יעקב ורבי מאיר כ"שיטה" - והכלל הוא ש"אין הלכה כשיטה".
ומש"ה פסק דבעינן שהביאו שליש והוכר עוברה אפילו לרבנן מקודשת דחשיב בא לעולם כמו הביאה שליש בתבואה.
ופסק הרמב"ם הוא גם לפי דעת רבנן שסוברים שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, והבאת שליש בתבואה מוגדר - לפי כולם - כדבר שבא לעולם.
16.1
ואף על גב דהוה אפשר לומר דכיון דקיימא לן משנת ראב"י קב ונקי
וגם מדחזינן דרבה ור"י פליגי אליביה
אלמא סביר לן כוותיה
וגם מדמהדר גמרא לאוקמי לדרבי חנינא כרבה וכר"י ואליבא דראב"י
משמע דסבר גמרא דהלכתא כוותיה
מצד שני משמע ממהלך הסוגיה שעורך הגמרא [="גמרא" בלשונו] פוסק כרבי אליעזר בן יעקב.
[האם כוונתו לכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"?]
16.2
ואף על גב דקיימא לן אין אדם מקנה דשלב"ל הכא חשיב דשב"ל כיון שהוא שחת לרבה או אגם לר"י
למעשה, שיטת רבי אליעזר בן יעקב מתאימה גם לכלל שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
16.3
ואף על גב דאביי פליג ואמר דהאי נמי הוי דשלב"ל הוה ליה יחידאה
אמנם אביי חולק על הנ"ל וסובר שרבי אליעזר בן יעקב כן סובר כרבי מאיר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אפילו אם לא בא כלל לעולם.
אבל הוא טוען ששיטת אביי היא "יחידאה". כנראה שהוא מתכוון לכך, שעורך הגמרא - לעיל בסעיף 16.1 - חולק על אביי.
