הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
פתרון עקרוני לסתירה בין רישא לסיפא במשנה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
קידושין סג ע"א-ע"ב
מתני'. על מנת שירצה אבא, רצה האב - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת;
מת האב - הרי זו מקודשת;
מת הבן - מלמדין האב לומר שאינו רוצה.
גמ'. מאי על מנת שירצה אבא?
אילימא עד דאמר אבא אין,
אימא מציעתא: מת האב - הרי זו מקודשת, והא לא אמר אין!
אלא על מנת שישתוק אבא,
אימא סיפא: מת הבן - מלמדין את האב לומר שאינו רוצה,
אמאי? והא שתיק!
אלא אמר לה על מנת שלא ימחה אבא,
רישא בחד טעמא, ומציעתא וסיפא בחד טעמא?
א"ר ינאי: אין.
אמר ריש לקיש:
ש"מ לדרבי ינאי, דחקינן ומוקמינן מתני' בתרי טעמא ואליבא דחד תנא, ולא מוקמינן בתרי תנאי ובחד טעמא.
רב יוסף בר אמי אמר: לעולם חד טעמא הוא,
ומאי על מנת שירצה אבא? ע"מ שלא ימחה אבא מכאן ועד שלשים יום.
1.
בפשטות, משמע בסוגייתנו, שיש מחלוקת במקרה שיש סתירה בין שני חלקים במשנה, האם מעמידים את חלקי המשנה במקרים שונים [אוקימתות], או עדיף להעמידם בשיטות שונות [=מחלוקת תנאים] - "תרי תניא ובחד טעמא" - מופע יחידאי בש"ס.
1.1
שיטת ריש לקיש [ורבי ינאי] כאפשרות א - להעמיד שני חלקים במשנה במקרים שונים.
1.2
שיטת המקשן [כנראה] - כאפשרות ב - להעמיד שני חלקים במשנה - במחלוקת תנאים.
2.
ראה מסכת סנהדרין דף סב
בגמרא:
"... וכדרב נחמן אמר שמואל, דאמר: המתעסק בחלבים ובעריות - חייב, שכן נהנה. המתעסק בשבת - פטור, מלאכת מחשבת אסרה תורה. –
רבי יוחנן לטעמיה, דלא מוקים מתניתא רישא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא, דאמר רבי יוחנן: מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא - מובילנא מאניה בתריה לבי מסותא.
כלומר, שיטת ר' יוחנן היא שכאשר יש סתירה בין רישא לסיפא במשנה יש להעדיף ולהעמידה כשני תנאים שונים ולא בשני מצבים שונים.
וכלעיל בסעיף 1.2
3.
ובמנחות דף נה:
בגמרא:
אלא פשיטא דאיכא כהן, רישא דליכא כהן, סיפא דאיכא כהן? אין, רישא דליכא כהן, סיפא דאיכא כהן.
אמר רב פפא, שמע מינה: דחקינן ומוקמינן מתני' בתרי טעמי ולא מוקמינן בתרי תנאי.
רב פפא קובע כלל: עדיף לדחוק ולהעמיד 2 חלקי משנה בשתי אוקימתות כדי שלא תהיה סתירה בין שני החלקים ולא להעמיד כל חלק מהמשנה לפי תנא אחר - וכלעיל בסעיף 1.1.
4.
העמדת כל חלק כתנא אחר הגיונית יותר מפני שמחלוקת התנאים בין כך כבר קיימת [בסוגייתנו] במקום אחר [ולא מדובר שהמחלוקת תיווצר במשנה המדוברת עקב העמדת שני חלקיה במחלוקת תנאים].
4.1
כך גם יש שמסבירים בסוגייתנו - מסכת קידושין דף סג - את אפשרות א, שלא מצינו במפורש תנאים שחולקים בדין האמור במשנתנו.
5.
ויש להבהיר: הביטוי "טעמי" הכוונה ל"אוקימתא", כלומר, שמדובר במקרה מסויים שהדין המדובר הוא דווקא במקרה זה ולכן הדין שונה במקרה אחר.
6.
כללו של רב פפא נראה הגיוני מפני שהוא כלל פרשני וגורם ל"מיעוט" מחלוקות.
כמו כן יש להדגיש שבמימרא של רב פפא מודגש שכלל זה נכון אפילו כשהעמדת 2 חלקי המשנה בשתי אוקימתות היא "דחוק" – כנראה בגלל שאין רמז בטקסט המשנה לאוקימתא זו.
7.
כנראה שדבר זה שנוי במחלוקת שיטתית של אמוראים:
ראה גם ב:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל קכח: [/"תרי תנאי"/]
דחקינן ומוקמינן מתניתין בתרי טעמי ואליבא דחד תנא ולא מוקמינן בתרי תנאי ובחד טעמא. הכי איתא בפרק האומר [קידושין דף ס"ג ב'] [סוגייתנו] דעל מאי דאקשי שם תלמודא רישא בחד טעמא ומציעתא וסיפא בחד טעמא
קמשני אמר ר' ינאי אין אמר ר"ל ש"מ מדר' ינאי דחקינן ומוקמינן וכו' ואף על גב דרב יוסף בר אמי שם בעא לאוקמי למתניתין בחד טעמא
כבר כתב הרא"ש שם וי"א הלכה כרב יוסף [קשה: מדובר ברב יוסף בר אמי] דמוקי מתניתין בחד טעמא
אבל הרמב"ם ז"ל כתב כאוקימתא דר' ינאי
וכן מסתבר דמתני' סתמא בלא קביעות זמן ע"כ
ולשיטתיה זאת אזיל הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות שמיטה ויובל הלכה כ"א גבי הכובש ורד שביעית בשמן של שישית וכו' דאפליגו בירושלמי דר' אבהו בשם רבי יוחנן אמר תרין תניין אינון ור' זעירא אמר יכול אנא פתר בתרי פתרי
וכתב שם מרן בכ"מ וכמאן דמוקי לה בתרי פתרי נקטינן דהוא עדיף מדמוקים לה בתרי תנאי וכדאמרינן בפרק אף על פי (צ"ל בפרק האומר) דמוקמינן מתני' בתרי טעמי ולא מוקמינן לה בתרי תנאי ע"כ
הרי לנו הרא"ש והרמב"ם דנקטו עיקר הך כללא דר' ינאי ור' זעירא דבירושלמי ולא חשו לסברת ר' יוחנן דתריץ התם תרין תניין אינון
גם לא למאי דבגמרין בפרק המפקיד [בבא מציעא דף מא] מ"א א' מוקי רישא ר' ישמעאל וסיפא ר"ע
ואמר מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא מובלנא מאניה בתריה לבי מסותא
וכן מצאתי להרז"ה ז"ל בפ"ד דקמא בשם רבינו אפרים ולהרמב"ן ז"ל במלחמותיו פ"ק דקדושין שכתבו בפשיטות גמור דקיל"ן דחקינן מתני' בתרי ותלתא טעמי ולא מוקמינן לה בתרי תנאי ע"כ.
וכפי הנלע"ד נראה דטעמא דידהו הוי משום דר' ינאי רביה דר' יוחנן הוה כידוע וכוותיה אית לן למנקט עיקר
ומה גם דר"ל נמי כוותיה ס"ל
ההלכה היא כרבי ינאי וריש לקיש שעדיף להעמיד סתירה במשנה בשתי אוקימתות שונות - כאפשרות א' לעיל בסעיף 1.1 - ולא כמחלוקת בין שני תנאים.
