הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
יכולין ממזרין ליטהר
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
קידושין סט ע"א
ר' טרפון אומר: יכולין ממזרין ליטהר,
כיצד? ממזר שנשא שפחה - הולד עבד, שיחררו - נמצא הבן בן חורין;
רבי אליעזר אומר: הרי זה עבד ממזר.
גמ'. איבעיא להו: רבי טרפון לכתחילה קאמר, או דיעבד קאמר?
תא שמע, אמרו לו לרבי טרפון: טיהרת את הזכרים ולא טיהרת את הנקיבות; ואי אמרת לכתחילה קאמר, ממזרת נמי תינסיב לעבדא!
עבד אין לו חייס.
תא שמע: דאושפזיכניה דרבי שמלאי ממזר הוה,
ואמר ליה: אי אקדמתך טהרתינהו לבנך;
אי אמרת בשלמא לכתחילה - שפיר,
אלא אי אמרת דיעבד, מאי ניהו?
דמנסיב ליה עצה,
ואמר ליה: זיל גנוב, ואיזדבן בעבד עברי.
1.
האמורא נתן עצה שממזר יגנוב ואז יוכל להימכר לעבד עברי, ואז ישא שפחה כנענית ובנה ישתחרר, ויהיה ישראל כשר ולא ממזר.
2.
כיצד נתן לו עצה לכתחילה שיגנוב?
3.
רש"י מסכת קידושין דף סט עמוד א:
מאי ניהו - מאי הוה אמר ליה איסורא לא היה מינסיב עצה למיעבד
ומשני דמינסיב לו עצה ואמר ליה זיל גנוב ותיזדבן לעבד עברי ותהא שפחה מותרת לך דמכרוהו בית דין רבו מוסר לו שפחה כנענית ולא מוכר עצמו
ולהכי נקט זיל גנוב והוא הדין נמי מצי לאקשויי מי שרי לאנסובי עצה למיגנב
אלא מקשיא אחרת סלקיה דאי הוה מקשי ליה הא הוה מצי ליה לשנויי
אלא דאמר ליה מכור עצמך לעבד עברי וכרבי אליעזר דאמר בפרק קמא (לעיל /קידושין דף יד:) זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית.
אפשר באמת היה לתת לו עצה טובה יותר - שהוא ימכור את עצמו לעבד עברי, ולא שבית דין ימכרוהו לעבד עקב גניבתו.
3.1
אלא שהגמרא דחתה באופן אחר.
3.2
מרש"י משמע שמותר לאדם למכור עצמו לעבד עברי לצורך מצוה! [ה"מנחת חינוך"]
4.
חידושי הרשב"א מסכת קידושין דף סט עמוד א
דמנסיב ליה עצה וא"ל זיל גנוב ואזדבן בעבד עברי ובשני דר' שמלאי עבד עברי מי הוה. וה"ה דהוה מצי למימר ור' שמלאי מי הוה מנסיב ליה למגנב
וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא כדי שיזכה חבירך, ואמרינן נמי לעיל בפרק האיש מקדש גבי בהמה שנמצאת בירושלים
וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא כדי שתזכה
חיזוק השאלה לעיל בסעיף 2.
4.1
אלא דעדיפא מינה קאמר דא"א לו בכך בין רוצה בין אינו רוצה לפי שאינו נוהג,
אמנם הגמרא היתה יכולה לדחות את העצה הנ"ל בכך שאסור לגנוב, אבל הגמרא דחתה את עניין העבדות באופן אחר. משמע כדברי רש"י לעיל בסעיף 3.
ורש"י ז"ל תירץ דאי אקשי ליה הכי הוה מצי לשנויי אלא דא"ל מכור עצמך בעבד עברי כר' אליעזר דאמר בפ"ק זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית, ע"כ, א"נ אפשר דבענין זה הי' מותר כדי לטהר את דורותיו.
5.
על זה קצת קשה לי, הרי מאד נפוץ בלימוד גמרא לדייק גם מ"הוה אמינא",
ולכאורה, הרי תמיד אפשר לומר שבאמת אין מקום להוה אמינא אלא שהגמרא דחתה את ההוה אמינא באופן אחר, וממילא אין לדייק ולהסיק מסקנות מסברא שהיא רק "הוה אמינא".
6.
ראה מה שכתבתי כבר במקום אחר:
הביטוי "הוה אמינא" משמעותו שיש סברא לומר דין/נימוק שהגמרא מתכוונת לדחותו [אפשר לקרוא לזה "אפשרות מתודית" שנועדה להבהיר ולדייק אבל לא להעלות אפשרות הלכתית פסקנית].
הליכות עולם שער שני פרק א
מו. כל מהו דתימא לא נשאר כן והכי קאמר אי לאו הכי הוה אמינא כך וכך קמ"ל דלא,
ויש מהו דתימא שכך האמת בפרק קמא דנדרים מהו דתימא פיו ולבו שוין בעינא קמ"ל, ולפי האמת פיו ולבו שוין בעינן,
הכריתות מיישבו כפי השיטה והכי קאמר מהו דתימא אנן לפי האמת בעינן פיו ולבו שוים והכא לא הוי פיו ולבו שוים קמ"ל דהוי פיו ולבו שוין וכן אחרים מתיישבים על זה הדרך:
ה"הליכות עולם" מסביר שהביטוי "מהו דתימא" גם הוא משמעותו העלאת דין/סברא שלא נשארת למסקנה. וכנראה שגם "הוה אמינא" מלמד שאינו נשאר למסקנה. בכל אופן, יש לברר מה ההבדל בין שני הביטויים הללו: "מהו דתימא" ו"הוה אמינא".
יתכן לומר ש"הוה אמינא" תמיד הוא מלמד על דבר שאינו נשאר למסקנה ואילו "מהו דתימא" לפעמים כן נשאר למסקנה [כפי שאומר בקטע הנ"ל ה"הליכות עולם" בתוך דבריו].
7.
תוספות רי"ד מסכת קידושין דף סט עמוד א
...והאי דמשיאו עצה לגנוב אין איסור בדבר כיון שבדעתו לשלם ומתכוין להכשיר זרעו:
הוא באמת פוסק שמותר לגנוב כשמתכוון לשלם, וכנראה שהוא מתכוון לומר שזה נכון רק בתנאי שמצטרף לזה גם הנימוק של לשם מצוה.
7.1
אמנם ראה:
שולחן ערוך חושן משפט הלכות גזילה סימן שנט
סעיף ב
אסור לגזול, {ה} אפי' על מנת לשלם דבר יפה ממנו. ג ג] <ג> ויש מי שאומר {ו} דהיינו אם (אין) התשלומין בעין, {ז} שאם הם בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח זכות הוא להם ד (א) {ח} ויזכה אותם לבעלים על ידי אחר.
ויש על כך דיון ארוך בפרשנים.
7.2
אבל נראה לי שהאמור לעיל בסעיף 7 הכוונה ש"להכשיר זרעו" קרוב לדין של פיקוח נפש, ועל כן מותר לגנוב על מנת לשלם.
8.
ראה עוד ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמז.
9.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טו הלכה ג:
עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר א בין פנויה בין באשת איש בין באונס בין ברצון, עכו"ם ועבד הבאים על הממזרת הולד ממזר,
וממזר הבא על העכו"ם הולד עכו"ם, נתגייר הרי הוא כשר כשאר גרים,
ואם בא על השפחה הולד עבד, שחררו הולד כשר כשאר עבדים משוחררין ומותר בבת ב ישראל.
הרמב"ם פוסק כרבי טרפון. אבל הוא לא מדגיש שמותר לכתחילה. וכן, מדוע הרמב"ם לא מדגיש את המושג "יכולין ממזרין ליטהר" - כלשון משנתנו.
9.1
אולי התשובה לשאלות לעיל היא בכך, שאין הדבר אקטואלי בדורותינו.
וכדברי סוגייתנו: "בשני דר' שמלאי עבד עברי מי הוה? "
10.
אולם בשו"ע כן מודגש עניין ה"לכתחילה":
שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן ד סעיף כ
מג] ממזר הבא על העכו"ם, הולד עכו"ם. ואם נתגייר, הרי הוא כישראל. מד] ואם בא על השפחה. הולד עבד. נשתחרר, הרי הוא בן חורין. לא מה] (כ)
לפיכך, [יג] ממזר נושא, {כד} <יב> לכתחלה, לב שפחה שקבלה עליה מצות וטבלה לשם עבדות להתיר בניו שישתחררו ויהיו מותרים בישראלית.
