מגלינא עלייכו
קידושין ע ע"ב - עא ע"א
"אמר ליה: דכיר מר מאי אמר שמואל כי קאי חדא כרעא אגודא וחדא כרעא במברא? אמר ליה, הכי אמר שמואל: כל דאמר מדבית חשמונאי מלכא קאתינא - עבדא הוא, דלא אישתיור מינייהו אלא ההיא רביתא, דסלקא לאיגרא ורמיא קלא ואמרה: כל דאמר מבית חשמונאי אנא - עבדא הוא, נפלה מאיגרא ומיתה. אכרוז עליה דעבדא הוא. ההוא יומא אקרען כמה כתובתא בנהרדעא. כי קא נפיק, נפקי אבתריה למירגמיה, אמר להו: אי שתיקו - שתיקו, ואי לא - מגלינא עלייכו הא דאמר שמואל: תרתי זרעייתא איכא בנהרדעא, חדא מיקריא דבי יונה וחדא מיקריא דבי עורבתי, וסימניך: טמא טמא, טהור טהור. שדיוה לההוא ריגמא מידייהו, וקם אטמא בנהר מלכא. מכריז רב יהודה בפומבדיתא: אדא ויונתן עבדי, יהודה בר פפא ממזירא, בטי בר טוביה ברמות רוחא לא שקיל גיטא דחירותא. מכריז רבא במחוזא: בלאי, דנאי, טלאי, מלאי, זגאי - כולם לפסול. אמר רב יהודה: גובאי גבעונאי, דורנוניתא דראי נתינאי. אמר רב יוסף: האי בי כובי דפומבדיתא כולם דעבדי".
רב יהודה נאות שלא לפרסם את פסולם אם ישתקו, וכדברי רבי יוחנן בדף עא ע"א: "אמר רבי יוחנן: היכלא! בידינו היא, אבל מה אעשה שהרי גדולי הדור נטמעו בה. סבר לה כרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: משפחה שנטמעה – נטמעה". אבל את פסולו של אותו עבד פירסם, כי העבד הוא שגילה בהחצפת פניו שהינו מהפסולים, וכבר יצא מכלל משפחה שנטמעה. ואיים עליהם רב יהודה שאם לא ישתקו מחוצפתם, גם דינם יהיה כאותו עבד. וכן פירסם את פסולי רעי המעללים המתגאים כגון "בטי בר טוביה ברמות רוחא", ראה בקישור זה.
מאותו טעם גילה שמואל את פסול המתיימרים להתייחס לבית חשמונאי דוקא כשרגלו האחת על גדת הנהר ורגלו האחרת על המעבורת. יחציפו פניהם – כבר נתגלה בארץ שעבדים הם. ישתקו – לא כאן נתפרסמו הדברים.
