הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
קידושין עב ע"א
תלמוד בבלי מסכת קידושין עב, ב:
"כתיב: ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, ממשמע שנאמר ופניהם קדמה, איני יודע שאחוריהם כלפי מערב? מה תלמוד לומר [אחוריהם] אל היכל ה'? מלמד, שהיו מפריעין עצמם ומתריזין עצמם כלפי מעלה".
לפי התלמוד הבבלי הדבר החמור ביותר הוא זלזול מוחלט בקב"ה.
המשנה (סוכה ה) יוצרת ניגוד בינינו הצדיקים לבין אבותינו הרשעים אולם היא מוסיפה לתיאור הרשעות עוד חלק של הפסוק שביחזקאל – 'והמה משתחויתם קדמה לשמש'
"הגיעו לשער היוצא למזרח והפכו פניהן למערב ואמרו אבותינו היו במקום הזה [יחזקאל ח טז] אחוריהם אל היכל יי' ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש ואנו ליה וליה עינינו".
ביחס לחלק המוסף של הפסוק מסביר הירושלמי
תלמוד ירושלמי סוכה ה, ה:
"א"ר חייה בר בא: והמה משתחוים אין כתיב כאן אלא והמה משתחויתם שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל. א"ר אבא בר כהנא [ירמי' ב יג] כי שתים רעות עשה עמי וכי שתים רעות עשה עמי הא וותרה לאלף אלא שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל".
לדעת הירושלמי ישנו דבר שהוא חמור הרבה יותר מאשר זלזול מופגן בקב"ה והוא עבודה משותפת של הקב"ה ושל העבודה הזרה. כאשר מביאים זלזול פירושו של דבר שבשורש יש אמונה עמוקה , אבל מסיבות מסוימות מפעילים יחס של אנטי, אבל ברגע שעובדים את הקב"ה בשיתוף אין לך זלזול אמיתי גדול מזה. עבודת השם היא דבר חשוב, אבל היא שוות ערך לעבודת אלילים.
