טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כל האומר אתרונגא תילתא ברמות רוחא – אתרוג
"אמר ליה: יתיב מר אקרפיטא, אמר ליה: ומי סני ספסל דאמור רבנן, או איצטבא דאמרי אינשי? אמר ליה: ליכול מר אתרונגא, אמר ליה, הכי אמר שמואל: כל האומר אתרונגא תילתא ברמות רוחא, או אתרוג כדקריוה רבנן, או אתרוגא דאמרי אינשי" (קידושין, ע ע"א).
פירוש: אחר כך אמר ליה [לו] רב נחמן: יתיב מר אקרפיטא [יישב אדוני על הספסל]. אמר ליה [לו]: ומי סני [האם שנוא, מאוס] ספסל דאמור רבנן [שאומרים חכמים], או איצטבא דאמרי אינשי [שאומרים אנשים בדיבור רגיל]? מדוע אתה משתמש במילים בלתי רגילות? אחר כך אמר ליה [לו] רב נחמן: ליכול מר אתרונגא [יאכל אדוני אתרוג]. אמר ליה [לו], הכי [כך] אמר שמואל: כל האומר "אתרונגא" הרי זה תילתא ברמות רוחא [שליש של גסות הרוח], ומדוע? או שיאמר "אתרוג" כדקריוה רבנן [כפי שקוראים אותו חכמים] בלשונם, או "אתרוגא" דאמרי אינשי [כפי שאומרים אנשים בארמית] אבל כשהוא אומר "אתרונגא" אין זה אלא משום גסות הרוח (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: אתרוג שם באנגלית: Citron שם מדעי: Citrus medica
שם נרדף במקורות: אתרוגא, תרונגא, פרי עץ הדר שמות בשפות אחרות: ערבית – אתרג', תרנג'
נושא מרכזי: שמותיו של האתרוג ומה הגאווה בשימוש בשם אתרונגא?
לריכוז המאמרים שנכתבו על האתרוג הקש/י כאן.
פרי עץ הדר נמנה בתורה עם ארבעת המינים שניטלו בחג הסוכות: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא, כג מ'). המסורת הקדומה וההלכה זיהו פרי עץ הדר עם האתרוג. גידול האתרוג היה נפוץ מאד בתקופת המשנה והגמרא ועל זיהויו אין חולק. על השימוש באתרוג למצות ארבעת המינים בימי החשמונאים מעידים מטבעות מתקופה זו. עדות לשימוש באתרוג למצוה בתקופת בית שני אנו מוצאים בספור המעשה בצדוקי שניסך מים במקדש שלא כהלכה: "... ולמנסך אומרים לו הגבה ידך, שפעם אחת ניסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן" (סוכה, פ"ד מ"ט). בגמרא (סוכה, מח ע"ב) המאורע מסופר על צדוקי ובתוספתא (סוכה, פ"ג הלכה ט"ז) על בייתוסי. כנראה שמדובר באלכסנדר ינאי שעליו מספר יוספוס (קדמוניות, יג: יג, 5) שכתגובה לסקילתו באתרוגים הרג כששת אלפים איש. סיפור הרגימה בעת ניסוך המים מאפשר לנו לקבוע את מועד דרשתו של רבי זירא במחוזא (קידושין, עג ע"א): "דרש רבי זירא במחוזא: גר מותר בממזרת, רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו". ייתכן אם כן שהדרשה התקיימה בחג הסוכות כאשר היו בידי המשתתפים אתרוגיהם.
פרי עץ הדר - אתרוג
אין חולק על כך שהאתרוג הוא העץ המוכר לנו בשם זה. מקור השם אתרוג הוא תרונג' בפרסית והוא מופיע בהטיות שונות בשפות רבות. מוצאו הוא מדרום מזרח אסיה ומשם הגיע למזרח הקרוב וארצות הים התיכון. לדעת י. פליקס האתרוג הגיע לאזורנו בתקופה קדומה יחד עם הבשמים הטרופיים ששימשו להכנת הקטורת במשכן ובמקדש. גידולו למטרות מצוה הביא לתפוצתו הרבה בארץ. בניגוד לשם אתרוג הרי שהשם (או הביטוי) "פרי עץ הדר" נתון למחלוקת בין החוקרים. מחלוקת זו נובעת מויכוח עז לגבי מועד הגעתו של האתרוג לארץ ישראל (ראו ב"הרחבה").
השבעים והוולגטה מתרגמים את השם "פרי עץ הדר" באופן מילולי. מתרגום זה לא ניתן להסיק אם כוונתם לשם תואר כללי, כך שגם מינים הדורים נוספים כשרים למצוה, או לעץ ספציפי. תרגום עקילס המובא בירושלמי (וילנא, סוכה, פ"ג הלכה ה') רומז למין ספציפי: "אמר רבי תנחומא תירגם עקילס הדר הידור. אילן שהוא גדל על פני המים". האתרוג זקוק לא רק לרצף השקיה(1) אלא גם זקוק להשקיה מרובה על מנת להניב. הבבלי אומר: "שכן בלשון יווני קורין למים אידור" ואמנם גם ביוונית ובשפות נוספות בנות ימינו, הידרו = מים(2). אמנם גם מיני הדרים נוספים גדלים "על כל מים" אך עלינו לזכור שעד ימי הביניים האתרוג היה עץ ההדר היחידי בארץ. אונקלוס מתרגם: "פירי אילנא אתרוגין". תרגום יונתן: "פֵּירֵי אִילַן מְשֻׁבַּח תְּרוּגִין". בפשיטתא: "פאר אילנא שפירא אטרוגא". רס"ג פירש אתרנג' (أترنج). בערבית המודרנית אתרג' (أترج) פירושו הדר. לפחות על פי הערבית ניתן להסיק שהמונח "הדר" איננו תואר סתמי אלא שמו של האתרוג. רעיון זה מופיע בדברי הרמב"ן (ויקרא, שם):
"... והנכון בעיני כי האילן הנקרא בלשון ארמית אתרוג נקרא שמו בלשון הקודש הדר, כי פירוש אתרוג חמדה, כדמתרגמינן נחמד למראה (בראשית ב ט), דמרגג למיחזי, לא תחמוד (דברים ה יח), לא תרוג, ואמרינן מכל שפר ארג נכסין, ולשון חמדה והדר שוים בטעם. ונקרא העץ והפרי בשם אחד, כי כן המנהג ברוב הפירות תאנה אגוז רמון זית וזולתם, וכן זה שם העץ והפרי שניהם בארמית אתרוג ובלשון הקודש הדר".
אתרונגא וגאווה
הדו-שיח הממושך בין רב יהודה ורב נחמן נראה לכאורה מוזר. מדוע באמת השתמש רב נחמן במילים שאינן לא לשון תורה ולא לשון חכמים? מדוע שיבוש לשון מעיד על גאווה? מדוע אין זו גאווה מוחלטת? מה ייחודו של האתרונגא שרק לגביו נאמר שהוא מעיד על גאווה? בשאלה האחרונה עסקו המפרשים ביניהם המהרש"א שכתב בחידושי אגדות: "... אבל גבי אתרונגא דלא שינה בלשון אלא בתוספת נו"ן הוצרך לאתויי ליה מדברי שמואל כל האומר אתרונגא תילתא ברמות רוחא כו'" (המקנה התייחס לשאלה זו באריכות בדרך הסוד).
לענ"ד ניתן להציע הסבר ריאלי (מעט ספקולטיבי) לכל השאלות מתחום הפסיכולוגיה החברתית. ייחודו של השם אתרונגא איננו בכך שאיננו לגיטימי אלא שאין הוא מקובל בלשון חכמים ובשפה העממית. ניתן לשער ששם זה היה מקובל בשפה או שפות אחרות. למשל בפרסית ובערבית מתווספת לאתרוג גם נו"ן (רס"ג – אתרנג'). שמואל הסתייג משימוש בשם הנוכרי שהרי גם דעתנו איננה נוחה משילוב ללא צורך של מילים לועזיות בשפה היום יומית. השימוש במילים לועזיות נתפס כסוג של יהירות (ודי לחכימא). נדון את רב נחמן לכף זכות ונאמר שהשימוש במילים אלו לא היה תוצאה של יהירות אלא של אימוץ שפת ה"חברה הגבוהה" שבמחיצתה חי כמקורב ל"מלכות" ("... אלא משום יקרא דבי נשיאה קום זיל").
 |
|
 |
|
אתרוג "תימני" לעומת אתרוג "אשכנזי" |
|
אתרוג "קשור מותן" |
אתרוג "קשור מותן" מפסיפס בית הכנסת במעון-נירים
(1) מה ירק דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו אף אתרוג דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו" (קידושין, ג' ע"א). מפרש רש"י: "מפני שדרכו ליגדל על כל המים - שמשקין אותו במים שאובין כירק".
(2) הידורגן – מימן יוצר מים. הידרותרפיה וכו'.
מקורות עיקריים:
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 106-109).
י. פליקס, עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל (150-160).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
