הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מחלוקת סוגיות

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

קידושין עה ע"א

 

ורמי דרב אדרב, ורמי דשמואל אדשמואל; 
דאיתמר: ארוסה שעיברה - 
רב אמר: הולד ממזר, 
ושמואל אמר: הולד שתוקי; 
רב אמר הולד ממזר, ומותר בממזרת, 
ושמואל אמר הולד שתוקי, ואסור בממזרת! 
איפוך, 
רב אמר: הולד שתוקי, 
ושמואל אמר: הולד ממזר. 
תרתי למה לי? 
צריכא, 
דאי איתמר בהא, 
בהא קאמר רב, משום דרוב כשרים אצלה, 
אבל התם דרוב פסולים אצלה - אימא מודי לשמואל; 
ואי איתמר בהך, 
בהא קאמר רב, משום דאיכא למיתלה בארוס, 
אבל בהא - אימא מודי לשמואל, 
צריכא. 
ואי בעית אימא: לעולם לא תיפוך, 
ומאי ממזר דקאמר רב?  

ראה מה שכתבנו על מסכת יבמות דף סט - בהקשר לחלק הראשון לעיל:

בגמרא:

איתמר:
הבא על ארוסתו בבית חמיו -
רב אמר: הולד ממזר,
ושמואל אמר: הולד שתוקי.

אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב - דדיימא מעלמא, אבל לא דיימא מעלמא - בתרא דידיה שדינן ליה.

אמר רבא: מנא אמינא לה? דקתני: ילדה - תאכל;
היכי דמי? אילימא דדיימא מעלמא, ילדה אמאי תאכל?
אלא לאו מיניה דיימא ולא דיימא מעלמא, ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא - בתרא דידיה שדינן ליה, הכא דלהאי איסורא ולהאי היתירא - לא כל שכן.

א"ל אביי, לעולם אימא לך: כל היכא דדיימא מיניה, אע"ג דלא דיימא מעלמא - אמר רב הולד ממזר,
מ"ט? דאמרינן: מדאפקרא נפשה לגבי ארוס - אפקרא נפשה לעלמא,
ומתני' - שהיו שניהם חבושים בבית האסורין.

איכא דאמרי: בבא עליה - כ"ע לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה,
והכי איתמר:
ארוסה שעיברה -
רב אמר: הולד ממזר, ושמואל אמר: הולד שתוקי.
אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב - דלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא,

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף ע עמוד א

אבל דיימא מניה, אע"ג דדיימא מעלמא - בתריה דידיה שדינן ליה.

אמר רבא: מנא אמינא לה? דקתני: ילדה - תאכל; היכי דמי? אילימא דדיימא מניה ולא דיימא מעלמא, צריכא למימר דתיכול? אלא לאו דדיימא נמי מעלמא, ומה התם דלהאי איסורא ולהאי איסורא - בתריה דידיה שדינן ליה, הכא דלהאי איסורא ולהאי היתירא - לא כל שכן.

א"ל אביי, לעולם אימא לך: כל היכא דדיימא מעלמא, אע"ג דדיימא מניה - אמר רב הולד ממזר, ומתני' - בדלא דיימא כלל.

הערות כלליות על הסוגיה - בלי התייחסות לתוכן הדברים:

1. יש שתי שיטות במסירת המחלוקת בין רב ושמואל [באיזה מקרה הם חלוקים] ובמחלוקת אביי ורבא בהסבר דברי רב.

ה"איכא דאמרי" הוא על מסורת שונה לכל מהלך הסוגיה, ומה שמעניין הוא, שגם לפי ה"איכא דאמרי" המילים עצמם של רב ושמואל ["רב אמר: הולד ממזר, ושמואל אמר: הולד שתוקי"] לא משתנים מהגירסא הראשונה!

2.
בפשטות צריך לפסוק כרב משתי סיבות:

סיבה א: הכלל הוא: "הלכה כרב באיסורים" נגד שמואל.

סיבה ב: הדיון בסוגיה מתנהל סביב דעתו של רב, ועל כן, על פי הכלל "מדשקיל וטרי אליביה - הלכה כוותיה" יש לפסוק כרב. וביחוד בגלל שמשמע שרבא סובר כמותו.

3.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טו הלכה יז:

ארוסה שנתעברה והיא בבית אביה הרי הולד בחזקת ממזר ואסור בבת ישראל ואסור בממזרת, ואם נבדקה אמו ואמרה מארוסי נתעברתי נאמנת והולד כשר, ואם הכחישה הארוס ואמר מעולם לא באתי עליה הרי הולד ממזר שאפילו היה בחזקת בנו ואמר בני ח זה ממזר נאמן, והאשה אינה בחזקת זונה אלא נאמנת ט לומר לארוס נבעלתי ואינה זונה, ואם נשאת לכהן לא תצא וולדה ממנו כשר.

מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק טו הלכה יז:

ובהלכות הא שמעתא קא הוינן בה בפ' י' יוחסין ואסיקנא הכי
רב דאמר הולד ממזר לאו ממזר ודאי הוי אלא ספק ממזר הוי ואסור בממזרת

ושתוקי דאמר שמואל בדוקי הוא דבדקינן לה לאימיה ואי אמרה לכשר נבעלתי דהוא ארוס נאמנת

והלכתא בהא כשמואל דקם ליה כאבא שאול

דתנן אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ואמרינן מאי בדוקי דבדקינן לה לאימיה ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואף על גב דרוב פסולים אצלה

ואמר רבא הלכתא כאבא שאול הלכך הלכה כשמואל דקאי כוותיה

אבל ודאי אי בדקינן לה ואמרה דלא ידענא הולד ספק ממזר הוי ובהא לא פליג שמואל ע"כ.
...

הוא מסביר שהרמב"ם פוסק כשמואל בגלל סוגיה אחרת במסכת קידושין, שם אומרת הגמרא ששמואל סובר כתנא "אבא שאול", ורבא שם קבע במפורש שהלכה כאבא שאול.

4.
וקשה לי מאד, שהרי רבא בסוגייתנו מסביר דווקא את שיטת רב [וממילא מוסברת בעקיפין דעת שמואל] וחוזרת שאלתנו בסעיף 2 לעיל.

5.
אמנם לפי כל הפרשנים ההלכה היא לפי הסוגיה במסכת קידושין דף עד.

6.
ונראה לי אולי לומר ["חידוש"]:

רבא משתמש בשני ביטויים שלכאורה משמע מהם בפירוש שהוא פוסק כרב:

א.

אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב
...

ב.

אמר רבא: מנא אמינא לה? דקתני: ילדה - תאכל; ...

הוא גם מוכיח את דבריו!

6.1
ויש לשאול, מדוע הגמרא עצמה [ולא רבא] לא השתמשה בביטוי "תנן כוותיה דרבא" [או "תנן כוותיה דרב"] – שזה מבליט את העובדה שכך פוסקת הגמרא!

6.2
אלא, שהוכחת רבא היא מתוך דיוק במשנתנו שניתן בקלות לדחות אותו, וכך אמנם אביי דוחה אותו.

6.3
אמנם בדרך כלל בש"ס יש כלל שההלכה היא כרבא נגד אביי [בדרך כלל] אבל כאן, שדברי אביי הובאו אחרי דברי רבא [שונה מבדרך כלל שדברי אביי מובאים לפני דברי רבא] משמע שעורך הגמרא מקבל דווקא את דברי אביי? וממילא אין לרבא "סברא" לטובת רב. ומכיוון שיש כאן מגמה דווקא לשלול את דברי רב, לכן הלכה כשמואל!

6.4
לגבי הביטוי "מסתברא" שלכאורה משמע ממנו שרבא סובר כרב ראה מה שהדגשתי בדברים שכתבתי על מסכת מנחות דף מט:

לגבי הביטוי של רב חסדא "מסתברא מילתיה דרב" יש מחלוקת פרשנים האם רב חסדא רק מסביר את המחלוקת בין
רבה בר בר חנה לרב או שרב חסדא חולק על רב [ראה "מתיבתא", הערה ח]. בדרך כלל הביטוי "מסתברא" משמעותו הסכמה לדעה שעליה אומרים "מסתברא", ואילו כאן לפי שתי השיטות [בהערה לעיל] יוצא, שאין הכוונה שרב חסדא מסכים לשיטת רב. אם רב חסדא חולק על רב הרי שהוא מצטרף לדעת רבה, אביי ורבא.

7.
אמנם ההסבר לעיל קצת דחוק והעיקר הוא שיש באמת מחלוקת סוגיות!

תוספת לסוגייתנו - קידושין דף עה:

איפוך,

רב אמר: הולד שתוקי,
ושמואל אמר: הולד ממזר...

ואי בעית אימא: לעולם לא תיפוך,

כדי שלא תהיה קושיה בין שני אמוראים שחלוקים בסוגיה מדבריהם עצמם במקום אחר הגמרא קובעת "איפוך" - יש לשנות את שמות החכמים.
ואחר כך הגמרא מביאה תרוץ אחר שמבוסס על אי החלפת שמות החכמים החולקים.

מכאן ניתן להסיק שהביטוי "איפוך" לא מבוסס על מסורת היסטורית אלא על הצורך ליישב סתירה בדברי אמורא.
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)