גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף י"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת קידושין
דף עח ע"ב

בענין ד"אין ישיבה בעזרה" וכיצד הניחו הכהנים במקדש תפילין של יד

כתיב בנביא (שמואל א ג, ג): "ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' אשר שם ארון אלקים", והקשו במכילתין (עח ע"ב): "והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד", ואם כן היאך יתכן ששכב שמואל במשכן שילה, שהיה אז היכל ה', ותירצו: "אלא, 'נר אלקים טרם יכבה - בהיכל ה'', ושמואל שוכב במקומו", ופירש"י: "על כרחך מפסקינן ליה, ושמואל שוכב במקומו - בבית משמר הלויים שהיו שומרים את הבית, וכן תרגם יונתן 'בעזרת ליואי', ו'היכל' א'נר' קאי, שהמנורה היתה בהיכל משכן שילה". והיינו, שמה שנאמר 'ושמואל שוכב' הוא דבר בפני עצמו, ואינו קאי לא אלמעלה ולא אלמטה, כי ההמשך 'בהיכל ה' אשר שם ארון אלקים' מוסב על האמור בתחילת הפסוק, על 'נר אלקים' שהיה דולק בהיכל ה'.

תחילה נביא פרפרת נאה מה'בכור שור' שדקדק בתירוץ הגמרא: "למה באמת לא נכתב כסדר 'טרם יכבה בהיכל ה''. ונראה לענ"ד, דרמז הכתב רמז מוסר המבואר באורח חיים סי' א (סעיף א) בהגה: ד'בשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב', וקאמר קרא דשמואל, אע"ג ששכב במקומו היה נדמה לו כאילו שוכב בהיכל ה', ושכב באימה כאחד המשרתי השוכני בהיכל מלך מלכי המלכים הקב"ה".

וכלפי הענין ד"אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד", מצינו קושיא נפלאה שהובאה בשו"ת 'שואל ומשיב' (מהדו"ק ח"ב סי' עה), על אותם שנוהגים כשיטת הזוה"ק והמקובלים להניח תפילין של יד בישיבה, ונקדים תחילה הברייתא בזבחים (יט.): "כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן פטורין מן התפלה ומן התפילין", והיינו, שפטורים משום שעוסק במצוה פטור מן המצוה (רש"י שם), ואי לאו הכי היו חייבים להניח תפילין, וכותב ה'שואל ומשיב' בזה: "... והנה שמעתי מפה קדוש אבי זקני הרב הגדול הצדיק מוה' דוב בעריש ז"ל שהקשה להרב הקדוש החסיד מו"ה ר' צבי הירש מזידטשוב במה דמבואר בשו"ע (או"ח סי' כח סי"א) בהג"ה (מס' האגור בשם הזוה"ק) דשל יד [מניחין] מיושב ושל ראש מעומד, לפי זה היאך היו יכולים הכהנים להניח תפילין של יד בעזרה, הא קי"ל ד'אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד', ואיך היו מניחים בישיבה. ושתק לו. ודפח"ח".

בהמשך מנסה השו"מ ליישב הקושיא, דיתכן שקודם שהכהנים נכנסו לעזרה היו יכולים להניח תפילין במקום שהותר לשבת, אכן מסיק בזה דלא יתכן לומר כן, דא"כ לא שייך לומר בזה 'עוסק במצוה פטור מן המצוה', כי בטרם שהיו עסוקים בעבודה היו מניחים תפילין, ומדוע יפטרו הכהנים בעבודתם מן התפילין, ועל כרחך דמיירי כשכבר היו בעזרה, ואז נפטרו משום 'עוסק במצוה פטור מן המצוה', ובכן שפיר עולה הקושיא, איך היו מניחים תפילין של יד בישיבה.

בדרך נוספת רוצה ליישב את הקושיא, על פי המובא בתוס' במס' סוטה (מ: ד"ה והאמר מר) וכן בפירוש הראב"ד עמ"ס תמיד (כז.) בשם הירושלמי (-שלפנינו ליתא), שכהן גדול היה מותר לו לשבת בעזרה, ויליף לה ממה שנאמר בעלי הכהן (ש"א א, ט): "ועלי הכהן ישב על הכסא על מזוזת היכל ה'", ועלי כהן גדול היה, ומכאן שכהן גדול מותר בישיבה, והוא היה יכול להניח תפילין בעזרה, ועליו קאי הברייתא: "כהנים בעבודתם... פטורין מן התפילין". עעו"ש.

הרה"ק רבי צבי אלימלך מבלאזוב זצ"ל בספרו 'צבי לצדיק' (פר' מטות סי' יב) כתב לתרץ על פי מש"כ ה'מגן אברהם' (סי' תכב סקי"א), דהגם דקיי"ל דסמיכה דינה כישיבה, ובמידי דצריך עמידה אין לסמוך, שונה הוא בדין של 'אין ישיבה בעזרה', כי הסמיכה מותרת בעזרה, שהרי טעם איסור ישיבה בעזרה הוא מפני הכבוד, ולא נכלל בזה כי אם ישיבה ממש ולא סמיכה (וכן מוכח בירושלמי פסחים סו"פ תמיד נשחט), ואם כן יכולים הכהנים להניח תפילין של יד בסמיכה, וכלפי דין הנחת תפילין של יד בישיבה תהא נחשבת כישיבה, ואילו לגבי הדין ד'אין ישיבה בעזרה', אינה נחשבת כישיבה כי אם כעמידה, ומסיים שם: "ויתורץ הקושיא הנ"ל בפשיטות עד שלפלא בעיני, איך היה בהעלם עין כל זה מעיניהם המשוטטות בכל".

גם הגאון רבי נפתלי הירץ הלוי לנדא זצ"ל אב"ד סטרעליסק תירץ כן בספרו 'חקר הלכה' (אות ת סי' ב), ועוד העלה ליישב על פי הנדון בראשונים, אי איסור ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא או מדרבנן. התוס' בזבחים (טז.) נסתפקו בדבר, וה'אור זרוע' (ח"ב סי' רכז) העלה שאינו אלא מדרבנן. ולפי הדעה שאינו אלא מדרבנן יש לומר כי במקום מצות הנחת תפילין לא הטילו חכמים איסור ישיבה בעזרה, לולי דבלא"ה פטורים, ומיושבת היטב הקושיא, וכאמור, שלצורך קיום מצות הנחת תפילין אין איסור ישיבה בעזרה.

עוד ראוי להאיר שקושיא זו אינה כי אם לפי המבואר בדברי רוב הראשונים, שהאיסור הוא בישיבה כפשוטו, ואפילו ישיבה כל שהיא אסורה, וכן היא פשטות משמעות הש"ס בכל דוכתי, אולם, מצינו לשיטה אחת שישיבה כל דהו אינה בכלל האיסור, וכך הובא בפירוש הריב"א עה"ת (ויקרא יג, מו): "... הא דאמרינן 'אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד' היינו לשהות שם, כך פירש ר"מ מקוצי", מפורש יוצא, כי 'ישיבה' זו מובנה שהייה ועכבה. ואמנם כבר הסתפק הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל ב'גליוני הש"ס' (יומא כה.) בהגדרת הדברים, וכלשונו: "ובגוף כוונת הר"מ מקוצי הנ"ל אני מסופק, אם כוונתו דהישיבה בשהיה נאסרה, או כוונתו דהישיבה לא נאסרה כלל, רק 'ישיבה' זאת שאמרו פירושה 'עכבה ושהיה', והיא היא שנאסרה, דזר הנכנס לעזרה לצרכו לסמיכה ושחיטה ותנופה אסור לו לשהות שם רק צריך לפרוש מיד אחרי הסמיכה". ולפי זה לא קשה כלל מהנחת תפילין, כי יכולים לשבת רק כפי שיעור הנחת תפילין, שאין כאן שהייה, ושפיר יכולים להניח תפילין בישיבה, ודו"ק.