הכל לשם שמים
קידושין פא ע"ב - פב ע"א
"רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה, שקליה לבת ברתיה אותבוה בכנפיה. אמר ליה: לא סבר לה מר דמקדשא? אמר ליה: עברת לך אדרב, דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה. מר נמי עבר ליה אדשמואל, דאמר שמואל: אין משתמשים באשה! אמר ליה: אנא כאידך דשמואל סבירא לי, דאמר שמואל: הכל לשם שמים".
משמעות דברי רב חסדא "מר נמי עבר" שבשאלתו הודה שעל כל פנים הוא אכן עבר על דברי רב בקדשו את בתו. המעשה מתואר במסכת בבא בתרא דף יב ע"ב: "בת רב חסדא הוה יתבה בכנפיה דאבוה, הוו יתבי קמיה רבא ורמי בר חמא. אמר לה: מאן מינייהו בעית? אמרה ליה: תרוייהו".
וקשה,
למה אכן קידש רב חסדא את בתו בקטנותה שלא כדין?
למה בכלל פתח לשאול אותה במי מתלמידיו היא חפיצה לחתן?
למה לא השיב לרב אחא בר אבא ולא הסביר לתרץ את עצמו, ובמקום זה על "טול קיסם מבין שיניך, אומר לו: טול קורה מבין עיניך" (בבא בתרא דף טו ע"ב; ערכין דף טז ע"ב)?
ולמה הושיבה בחיקו – בדיוק כפי שעשה גם אבי אימה, דבר שלא מצינו בשום תינוק ותינוקת אחרים!
אלא שאמר רבי יהושע בן לוי משום אנשי ירושלים במסכת פסחים דף קיג ע"א: "בתך בגרה - שחרר עבדך ותן לה", והוסיף על כך בשו"ת הריטב"א סימן מג: "המעכב עליה נשואין עובר משום אל תחלל את בתך להזנותה, וכיון שכן מצוה גדולה יש להשיאה כדי שלא תתקלקל חס ושלום!".
ובכמה מקומות בגמרא מתוארת חכמתה ופיקחותה של בת רב חסדא. במסכת חגיגה דף ה ע"א: "שאני בת רב חסדא דקים ליה בגווה דבקיאה". במסכת חולין דף מד ע"ב הוכיחה את רבה על שלכאורה אינו נוהג כאביה. והיתה פקחית מאוד כמסופר במסכת כתובות דף סה ע"א, ודף פה ע"א. ותנא ההוא סבא במסכת סוכה דף נב ע"א: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".
רב חסדא ראה שבתו החלה לגדול וכבר כמהה לדבוק באיש ומשתוקקת לשבת בחיקו. אמר מוטב תשב אצלי ולא תשתוקק לרעות בשדות זרים. מיד גם שאל אותה אם כבר חפצה היא להנשא לאחד מבחירי תלמידיו. תשובתה המפתיעה היתה שהיא משתוקקת לשניהם! גם בבגרותה, אחר מות בעלה הראשון לא הפסיקה במשך יותר מעשר שנים להשתוקק להנשא לבעלה השני. כך אמרו במסכת יבמות דף לד ע"ב: "כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: כל ששהתה אחר בעלה עשר שנים ונשאת - שוב אינה יולדת. אמר רב נחמן: לא שנו אלא שאין דעתה להנשא, אבל דעתה להנשא - מתעברת. אמר לה רבא לבת רב חסדא: קא מרנני רבנן אבתריך! אמרה ליה: אנא דעתאי עלך הואי". גם לאחר שנתקדשה בקטנותה, אף שכבר היה פת בסלה עדיין השתוקקה לחיבוקו של אבי אימה, ואף הוא כאביה לא סירב לה.
כיון שהקשה רב אחא בר אבא על רב חסדא למה עבר על דברי רב, ענה לו רב חסדא מיניה וביה שגם הוא עבר על דברי שמואל. וכיון שענהו שעשה הכל לשם שמים ובמקרה זה ידים מוכיחות שזהו המעשה הראוי, כבר ידע רב חסדא שחמיו הבין שזו גם התשובה לשאלתו הוא, וזה טעמו גם של רב חסדא, גם בהושבת בתו תדיר בחיקו, וגם בקידושיה מוקדם ככל הניתן.
