הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"מלאכת מחשבת" לעניין שבת 

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא כו ע"ב

נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע,
לענין נזקין - חייב,
לענין ד' דברים - פטור,
לענין שבת - מלאכת מחשבת בעינן,
לענין גלות - +שמות כ"א+ אשר לא צדה אמר רחמנא פרט לנתכוין לזרוק שתים וזרק ד',
לענין עבד - פלוגתא דרשב"ג ורבנן.
נתכוין לזרוק ארבע וזרק שמנה,
לענין נזקין - חייב,
לענין ד' דברים - פטור,
לענין שבת - באומר כל מקום שתרצה תנוח אין, אי לא לא,
לענין גלות - אשר לא צדה, פרט לנתכוין לזרוק ארבע וזרק שמנה,
לענין עבד - פלוגתא דרשב"ג ורבנן.

הסבר:

1.

נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע,
... לענין שבת - מלאכת מחשבת בעינן,

במקרה הראשון מדובר שזרק חפץ למרחק של ארבע אמות כאשר התכוון לזרוק דווקא למרחק של שתי אמות [שאין בזה איסור מלאכה שיש עליו עונש בשבת], ועל כן אינו נענש מפני שהביצוע לא היה כפי התכנון.

2.
המקרה השני:

נתכוין לזרוק ארבע וזרק שמנה,
... לענין שבת - באומר כל מקום שתרצה תנוח אין, אי לא לא,

אם בתכנון כוונתו היתה לבצע פעולה שהיא עבירה גמורה, אבל הביצוע לא לגמרי תאם את התכנון, ולכן גם כאן יהיה פטור אלא אם כן לא היה לו חשוב המרחק הסופי המדוייק [ראה הסבר ב"שוטנשטיין", הערה 24].

3.
אבל ראה מסכת שבת דף עג עמוד א:

איתמר, נתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע.
רבא אמר: פטור,
אביי אמר: חייב.

רבא אמר: פטור, דלא קמיכוין לזריקה דארבע.
אביי אמר: חייב, דהא קמיכוין לזריקה בעלמא.

כלומר ה"סתמא דגמרא" בסוגייתנו - בבא קמא דף כו - היא כדעת רבא במסכת שבת דף עג שחולק שם על אביי, והכלל הוא שהלכה כרבא נגד אביי.

4.
בכל אופן יש לציין שהמיוחד בסוגייתנו הוא, שהגמרא משוה בין נושאים שונים - נזיקין; ד' דברים; שבת; גלות; עבד - לגבי כל מקרה.