הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי חייא תנא הוא ופליג
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא ה ע"א
תא שמע, דתני אבוה דרבי אפטוריקי לדרבי חייא קמייתא: מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום, והעדים מעידים אותו שיש בידו חמשים זוז, יכול ישבע על השאר - תלמוד לומר +שמות כ"ב+ על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה -
על הודאת פיו אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו על העדאת עדים! -
מתניתא קא רמית עליה דרבי חייא? רבי חייא תנא הוא, ופליג. -
1.
יש אמוראים שנחשבים כתנאים, ולכן הם יכולים=רשאים לחלוק על ברייתא [ומשנה] כך, שאין לבטל את דעתם לגמרי מפני מה שנאמר בברייתא!
2.
סיכום הדברים:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקנג:
רב תנא הוא ופליג, בפ"ק דכתובות דף ח' א'
ר' חייא תנא הוא ופליג בפ"ק דמציעא דף ה' א' ופשיטא שאינם תנאים שלא הוזכרו לא במשנה ולא בברייתא
הוא מציין מקורות שנאמר בהם במפורש ש"רב" הוא תנא, וכן לגבי רבי חייא למרות ששניהם לא מוזכרים לא במשנה ולא בברייתא.
2.1
הביטוי "... תנא הוא ופליג" - 8 מופעים בש"ס
לגבי רבי ישמעאל ברבי יוסי - 1
לגבי "רבי" - 1 [נאמר על "רבי" מפני שמדובר על מקרה של עדות של מימרא של רבי]
לגבי "רב" - 5 מופעים
לגבי רבי חייא - 1 - בסוגייתנו.
3.
אלא ר"ל שהם חשובים כמו תנאים ויכולים לחלוק על משנה וברייתא, כן כתב ה"ע בש"ב פ"ב
הסבר: בעל "הליכות עולם" סובר, שרב ורבי חייא לא היו תנאים במובן "סדר הדורות", אלא שהיתה להם סמכות כאותה סמכות שהיתה לתנאים לחלוק על תנאים אחרים.
4.
וכתב עליו מוהריק"א דלא דק שר' חייא סידר הברייתות ורב סידר הברייתות של ת"כ ע"כ
רבי יוסף קארו בחיבורו [הערותיו] על הספר "הליכות עולם" הוא טוען [נראה לי שכך משמע מדבריו], שרב ורבי חייא כן השתייכו לדור התנאים שהרי הם "סידרו" ברייתות.
[ראה גם מה שכתבתי על בבא קמא דף קב 280224]
5.
ה"יד מלאכי" דוחה:
ועמו הסליחה לפק"ד דאי משום הא לא איריא שהרי גם שמואל סידר ברייתות כמו שסדרו ר' חייא ור' אושעיא כמ"ש רש"י בפרק מי שמתו [ברכות דף כ' א' ד"ה בתליסר ובס"פ אין צדין [ביצה דף כ"ט א' ד"ה תנא דבי שמואל] וכ"כ הר"ן שם ולא מיקרי תנא משום הכי בשום דוכתא ככתוב בכללין דלעיל
הוא מוכיח שיש אמוראים נוספים [כשמואל] שסידרו ברייתות, ועליהם לא נאמר כלל בש"ס "תנא הוא ופליג".
5.1
והכי נמי תקשי על הר"ן שכתב בפרק גיד הנשה דף תש"ט ב' [כנראה: חולין דף קח - "וכן תני לוי במתניתין: כשם שלוקה על אכילתו כך לוקה על בשולו...] דלוי תנא הוא מדתני מתניתא
הר"ן אומר מפורש ש"לוי" נחשב כתנא מפני שהביא "מתניתא" - מדובר על משנה. משמע שלא כלעיל - בסעיף 4 - ולמרות שלוי סידר משנה בכל זאת לא נאמר עליו "תנא הוא ופליג".
5.2
הערה של ה"יד מלאכי":
דהדבר קשה להמציא כללים חדשים שאין להם שורש בש"ס
קצת קשה לי על דבריו, הרי בעלי הכללים נקטו הרבה כללים "שאין להם שורש בש"ס", ואם הכלל הוא כזה שמיישב שאלות הרי שיש הרבה כללים כאלה.
ומה גם דטעמא דידיה לא מכרעא דשמואל יוכיח כמדובר
6.
ממשיך ה"יד מלאכי":
ומוהר"ש אלגאזי שם ביבין שמועה הליץ בעד ה"ע ואמר דסובר ה"ע דנהי ר' חייא ור' אושעיא חברו ברייתות שהיו שונים מה ששמעו מהתנאים מ"מ הם עצמם אינם תנאים שהרי לא הוזכרו לא במשנה ולא בברייתא ע"כ
המחבר הנ"ל מסכים עם האמור בסעיף 3, ומסביר, שהברייתות שאמרו רבי חייא ורבי אושעיא [וכנראה שמתאים גם לגבי חכמים [אמוראים] אחרים כלעיל לגבי "לוי"] אינם דברים עצמיים שלהם [בתור תנאים], אלא הם "רק" ציטטו דברי תנאים קדומים יותר. ["אליבא דנפשייהו"]
7.
ואחרי המחילה לא דק ואישתמיט מיניה דבפרק במה בהמה - שבת דף נג ב' - וכן בפרק במה אשה [שבת דף סב א' ובפרק כיצד צולין [ביצה דף פא א' הוזכר ר' אושעיא בברייתא
"היד מלאכי"" מוכיח שרבי חייא אמנם כן מוזכר בברייתא עצמה, ולכן הדברים לעיל בסעיף 6 לא מתאימים.
7.1
מקור נוסף לכך שרבי חייא מוזכר בברייתא עצמה:
גם הלום ראיתי למוהרש"א שם שדקדק על הליכות עולם שהרי מצינו שהוזכר ר' חייא בברייתא בפ"ק דחולין דף טו דאמר רב כהנא השוחט במחובר לקרקע רבי פוסל ור' חייא מכשיר
ורש"י שם ומוהריק"א בדף צ"ב הזכירוה בלשון ברייתא יע"ש
8.
והוא - ה"יד מלאכי" מביא את שיטתו:
ואף גם זאת לאו כלום הוא דמה יתן ומה יוסיף שרש"י ומוהריק"א הזכירוה בלשון ברייתא באשגרת לישן
כיון דעינינו הרואות דמימרא היא ולא ברייתא
דאף שהוזכרו התנאים באותה מימרא מ"מ מימרא מתקריא כל עוד דלא קאמר תניא או ת"ר כמו שכתבתי בסוף אות המ"ם בשם התוספות פ"ד דכתובות דף מ"ד א' ד"ה והלכתא
יש הבדל בין ברייתא ל"מימרא". "ברייתא" מוגדרת רק לגבי מקור שמובא בש"ס עם פתיחה של "תניא" או של "תנו רבנן". ["תנאים ואמוראים"]
8.1
נראה לי שכוותנו היא, שכוונת ה"הליכות עולם" היא, שאם מובא דברי חכם כ"מימרא" גם אם בלשון "תני" אין מדובר בחכם ששייך לתקופת התנאים!
באופן דאין בכל זה כדאי לסתור דברי הליכות עולם
8.2
אולם הוא עצמו מעורר קושי על ההסבר בסעיף הקודם - 8.1:
ואי קשיא על ה"ע הא וודאי קשיא שהרי מצינו בפ"ק דשבת דף ב' א' שהוזכר ר' חייא בברייתא דקאמר כתנאי ר' חייא אמר וכו' רבי יהודה בן בתירא אמר וכו'
וכן מצינו עוד בפ"ב דכתובות דף כה ב' דתניא הרי שבא וכו' דברי ר' אמר לו ר' חייא וכו'
וכן תמצא עוד בחולין דף כז ב' ובחולין דף לו א',
ובפ"ק דנדה דף ח' ב' ושם ס"ב ב' [חולין דף סב].
ובפרק כל הנשבעין שבועות דף מז ב'
הרי דר' חייא נמי הוזכר בברייתא
ומכאן אתה דן דאישתמיטו כל הני סוגייא דאייתינא גם ממוהריק"א ומוהרש"א מדלא הזכירום והוא פלא ולא סוף דבר ר' חייא הוא שהוזכר בברייתא
הוא מציין מקורות בהם רבי חייא מוזכר בברייתא - שנפתחת ב"תניא" או ב"תנו רבנן" - ולא רק ב"מימרא".
9.
גם האמורא "רב" מוזכר בברייתא:
אלא אף רב מצינו שהוזכר בברייתא לדעת גדולי עולם דעלה דאמרינן בפרק האשה שנפלו כתובות דף פא א' והתניא ר' אבא אומר שאלתי את סומכוס וכו' כתב ר' בצלאל בשיטה מקובצת שלו דאפשר דהיינו רב בר פלוגתיה דשמואל
"רבי אבא" הוא "רב" ומוזכר בברייתא. אבל חשוב להעיר שלא מדובר בכל "רבי אבא" בש"ס.
9.1
והביא עוד שם בשם סדר עולם להרמב"ם ובשם הרשב"א שהיה רב בזמן התנאים יע"ש
לפי האמור כאן "רב" חי בזמן התנאים. ולפי זה יוצא, שבאמת לא מדובר רק בסמכות של תנא אלא בהגדרת תקופת התנאים שהיא כוללת את דורו של "רב".
9.2
הוא מביא מקורות נוספים לקביעה ששמו של "רב" היה גם "רבי אבא":
וכן מצאתי עוד להתוס' ז"ל בחידושי ברכות שלהם כ"י בפרק הרואה גבי שוינהו אבא לכ"ע קצירי שפי' בשם הערוך כי אבא היה שמו של רב ובני בבל היו קורין אותו רב לכבוד
[תוספות הרא"ש מסכת ברכות דף ס עמוד ב:
שוינהו אבא לכו"ע קצירי. פ"ה [ששמואל] היה קורא לרב אבא דרך כבוד,
ובערוך פי' כך שמו אבא ובני בבל קראוהו רב לכבוד, כמו שבני ארץ ישראל [היו קורין] לרבינו הקדוש [רבי].]
וכתבו וז"ל והיינו נמי אמרינן בכתובות פרק האשה שנפלו לה נכסים תניא א"ר אבא שאלתי את סומכוס
וכן ראיתי במדרש ויכולו רבא אמר רב יהודה אמר ר' אבא משמע דהיינו רב
וכך היה שמו והאריכו להקשות על פירש"י שם דשמואל היה קורא אבא לרב דרך כבוד
והכריחו מכמה דוכתי דשמו היה אבא
וכ"כ רשב"ם בפרק ח"ה [בבא בתרא דף נ"ב א' ע"ש הרי דאף לדעת התוס' ז"ל רב נמי הוזכר בברייתא
וכן כתב עוד בספר יוחסין ריש אות אלף מהאמוראים בשם רב האי גאון כי בג' מקומות מצינו לרב שהוא תנא
חדא בפרק שלשה שאכלו רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף
ואידך בפרק האשה שנפלו לה נכסים רב אבא אמר שאלתי לסומכוס
ואידך וכו'
וכתב עוד שם בתוספתא דחולין ודביצה ובש"ס פרק כסוי הדם דף פ"ד ב' דאיתא שם א"ר אבא זה א' מן הדברים שאמר ר' חייא אין לי עליהם תשובה והשיב ר' אלעזר הקפר ברבי תשובה
הא קמן ג' גאוני עולם כולם מתנבאים בסגנון א' דרב נמי הוזכר בברייתא
וזה חידוש גדול
ואחר עמל וטורח מצאתי עוד פי"ג דיבמות דף ק"ח ב' דקאמר מאן תנא על רב וכתב שם רש"י ותנאי דקאמר היינו רב ור' ישמעאל דרב נמי תנא הוא ע"כ
עד כאן הובאו מקורות שרב [וגם בשמו "רבי אבא"] וגם רבי חייא מוזכרים בברייתא.
10.
ודע דאע"ג דמצינו שרב ור' חייא הוזכרו בברייתא כמדובר עכ"ז כתב רש"י בפרק המפלת [נדה דף כו א' ד"ה אמר אביי דר' חייא הוא תנא ואמורא והיכא דאמר מנפשיה בלשון מימרא הויא שמעתא
רש"י מסכת נדה דף כו עמוד א:
"אמר אביי - לא תימא תני ר' חייא אזוב טפח דמשמע מתני' היא אלא אימא אמר רבי חייא ומנפשיה קאמרה ורבי חייא תנא ואמורא הוא והיכא דאמר מנפשיה בלשון מימרא הויא שמעתא."
רואים מרש"י שיש הבדל בין אם רבי חייא אמר דברים מעצמו - כאמורא ["שמעתא"] לבין אם אמר כ"תנא".
ונראה לי שעדיין צריך עיון.
10.1
והוא ממשיך:
וכן כתב בספר יוחסין אות ח' ואל תתמה על החפץ שהרי גם ריב"ל מצינו שהוזכר במתניתין דסוף עוקצין
ועכ"ז כתב רש"י בפרק מרובה דף פב א' דאמורא הוא
וכן נראה בנדה דף יח ב' ובהרי"ף פרק כל שעה גבי קיטוף ע"ש ובספר יוחסין
למעשה הוא חוזר על מה שהזכיר כבר לעיל בסעיף 8 שיש הבדל בין מימרא לבין דבר שמובא במשנה/ברייתא ["מימרא"].
10.2
ולפ"ז איכא למידק על דברי ר' יונה דבפרק כיצד מברכין גבי ופליגא דר' חייא דא"ר חייא פת פוטרת וכו' כתב וז"ל אף על פי שהאמוראים אינם חולקים על התנאים בא להשמיענו כאן שאינם סוברין דברי ר' חייא בזה וכפי דברי רש"י דפרק המפלת הנ"ל
אמוראים לא מקבלים את דברי רבי חייא למרות שהוא תנא - כך משמע ברבנו יונה. אבל אם אמנם כך, אזי כיצד לא סוברים כמותו.
10.3
אלא כנראה מבוסס על יסוד נוסף ידוע וחשוב: אמורא לא רשאי לחלוק על אמורא אבל הוא כן רשאי לא לפסוק כמותו!
10.4
לא היה צריך לזה דכיון דבלשון מימרא נאמרה שפיר מצו האמוראים לחלוק עליו:
ה"יד מלאכי" דוחה את דברי רבנו יונה בכך, שאמורא רשאי לחלוק על דברי "תנא" שנאמרו במימרא ולא בברייתא.
11.
רק נוסיף, שבכל מקרה הביטוי "תנא הוא ופליג" - גם לגבי האמורא "רב" - נאמר בגמרא רק "מחוסר ברירה", ולא כתרוץ על כל קושיה ממשנה/ברייתא על רב או על רבי חייא.
