הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ברייתא קדמה למשנה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא ו ע"א-ע"ב
ואלא הא דאמר רב נחמן: משביעין אותו שבועת היסת,
נימא: מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא!
ותו, הא דתני רבי חייא: שניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית,
נימא: מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא!
1.
הגמרא מקשה מברייתא ששנה רבי חייא. הברייתא לא מזכירה במפורש את המקרה של "חנוני על פנקסו" - שמוזכרת בדרך אגב ובאופן חלקי לעיל בדף ג עמוד א.
2.
פעמים רבות בש"ס שברייתא מצוטטת רק באופן חלקי, כי היה ברור לחכמים על איזה מקרה היא מוסבת.
3.
מקור הדין של חנוני על פנקסו:
תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מה עמוד א:
משנה:
והחנוני על פנקסו כיצד? לא שיאמר לו: כתוב על פנקסי שאתה חייב לי מאתים זוז, אלא אומר לו: תן לבני סאתים חטין, תן לפועלי סלע מעות, הוא אומר: נתתי, והן אומרים: לא נטלנו - הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין;
אמר בן ננס: כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא? אלא הוא נוטל שלא בשבועה והן נוטלין שלא בשבועה.
מחלוקת במשנה לגבי הדין במקרה של "חנוני על פנקסו".
3.1
הגהות מיימוניות הלכות מלוה ולוה פרק טז הלכה ה:
[ד] כתנא קמא ודלא כבן ננס...
הרמב"ם פוסק כתנא קמא במשנה לעיל.
3.2
וזה מתאים לברייתא שמובאת על ידי רבי חייא בסוגייתנו - בבא מציעא דף ו.
4.
רש"י מסכת בבא מציעא דף ו עמוד א:
שניהם נשבעים - גבי חנוני על פנקסו, וקשה לי, אמאי שבקה למתניתין דשבועות ומייתי לה מברייתא?
רש"י מקשה - ונשאר בקושיא! - הביטוי "וקשה לי" במובן של קושיה - 9 מופעים ברש"י על הש"ס. ונראה לי שבכל המופעים הנ"ל רש"י לא מיישב את מה שהוא מקשה.
4.1
הקושיה של רש"י היא מדוע הגמרא מקשה מברייתא של רבי חייא ולא מהמשנה במסכת שבועות - לעיל בסעיף 3 - ששם מפורט הדין של חנוני על פנקסו.
5.
תוספות מסכת בבא מציעא דף ו עמוד א
דתני ר' חייא - הקשה רש"י אמאי לא מייתי מתני' דשבועות וי"ל דע"י ר' חייא שנאה רבי כדמוכח התם (שבועות דף מז:).
תוס' בסוגייתנו מיישב את הקושיה של רש"י ומסביר "דעל ידי רבי חייא שנאה רבי". כנראה שתוס' מתכוון לומר [ראה ב"מתיבתא", "ביאורי התוס'", עמוד כד] שהמשנה במסכת שבועות נכתבה ונערכה אחרי ש"רבי" שמע את הברייתא של רבי חייא [הברייתא שמובאת בסוגייתנו - בבא קמא דף ו].
5.1
וכנראה מוכח כך מהגמרא שם:
תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מז עמוד ב:
והחנוני על פינקסו כו'. תניא, אמר רבי: טורח שבועה זו למה?
א"ל ר' חייא, (בר אבא) תנינא: שניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית. קיבלה מיניה או לא קיבלה מיניה? ת"ש: דתניא, רבי אומר: פועלין נשבעין לחנוני; ואם איתא, לבעל הבית מיבעי ליה! אמר רבא: פועלים נשבעין לבעל הבית במעמד חנוני, כי היכי דליכספו מיניה.
5.2
כלומר, בברייתא שמובאת שם משמע שהתנהל דיון בין רבי חייא ורבי. הגמרא בסוגייתנו - בבא מציעא דף ו - מביאה את הברייתא של רבי חייא שמוזכרת בגמרא במסכת שבועות כ"תנינא: שניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית"
5.3
הערה: נראה לי קצת "מוזר" וחריג, שבברייתא שם "תניא אמר רבי... תנינא..." מובאת ברייתא "פנימית" - "תנינא"
5.4
לסיכום: תוס' מסביר שהמשנה במסכת שבועות - לעיל בסעיף 3 - התחברה ונערכה אחרי הדו שיח של רבי ורבי חייא בברייתא - לעיל בסעיף 5.1. הברייתא היוותה מקור למשנה, ולכן בסוגייתנו חובאה הברייתא ולא המשנה שם במסכת שבועות.
5.5
ורש"י שנשאר בקושיה - לעיל בסעיפים 4-4.1 - אולי סובר שלמרות כל האמור לעיל בסופו של דבר אחרי שכבר נכתבה המשנה במסכת שבועות יש למשנה חשיבות גבוהה משל ברייתא, ולכן בסוגייתנו - בבא מציעא דף ו - היה עדיף להקשות מהמשנה ולא מהברייתא.
6.
אולי אפשר להביא דוגמא נוספת לדברי תוס' מהמשך הגמרא שם במסכת שבועות:
שבועות דף מז
בגמרא:
חבל כיצד? אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא במקום שיכול לחבל בעצמו, אבל במקום שאינו יכול לחבל בעצמו נוטל שלא בשבועה.
וניחוש דלמא בכותל נתחכך! תני רבי חייא: שעלתה לו נשיכה בגבו ובין אצילי ידיו. ודלמא אחר עביד ליה! דליכא אחר.
הגמרא מוסיפה אוקימתא נוספת "שעלתה לו נשיכה בגבו...", זאת אומרת שהוא עצמו לא היה יכול לפגוע בעצמו. הגמרא מקדימה לאוקימתא זו "תני רבי חייא", זאת אומרת שרבי חייא הסביר כך את המשנה. אבל באמת הסבר זה הוא יותר מכוון. הכוונה היא שרבי חייא כך "שנה" [למד ולימד אחרים] את המשנה.
6.1
ואולי - כמו דברי תוס' לעיל - בסעיפים 5 ואילך - ה"תני רבי חייא" קדם לניסוח המשנה על ידי "רבי".
7.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקלח:
ומכאן תשובה למה שעלה בדעת מוהר"י חאגיז בהקדמתו לעץ החיים לומר שהתוספתות הם שסידר ר' חייא לפני רבי וברייתות הם משניות שנאמרו שלא מדעת ר' וחוץ למדרשו דליתא
ומצאתי להתוס' דפ"ק דבבא מציעא דף ו' א' ד"ה דתני דלפעמים הוה תני ר' מתני' ע"י ר' חייא עיין שם
נראה לי שהוא מסביר את תוס' "שהתוספתות הם שסידר ר' חייא לפני רבי", כלומר, שהברייתות [תוספתות] של רבי חייא לא קדמו ל"רבי" אלא היו במקביל ל"רבי", והביטוי "לפני רבי" לא בא להקדימם בזמן, אלא להדגיש שהם נאמרו תוך כדי דיון עם רבי.
7.1
ונראה לי שאולי כך סובר רש"י, שהקשה - לעיל בסעיף 4 - מדוע בסוגייתנו - לעל בסעיף 1 - הגמרא לא הקשתה מהמשנה אלא "רק" מהברייתא.
8.
ואולי אפשר להוסיף.
בדף של סוגייתנו - מסכת בבא מציעא דף ו עמוד ב:
"... תניא דמסייע לך, הספיקות נכנסים..."
מובאת ברייתא למרות שיש גם משנה שכוללת דינים אלה [משנה, בכורות, פרק ט].
9.
"מסורת הש"ס" עונה "ודרך הש"ס לקצר כמו שכתב תוס' מסכת סוכה דף ד".
10.
ב"שוטנשטיין", הערה 10 מביא הסבר, שמכיון שהמשנה כוללת יותר פרטים שאינם נזקקין לסוגייתנו לכן הגמרא מצטטת את הברייתא דווקא [לכאורה לא כבסעיף 9]
11.
ולפי כל מה שכתבנו לעיל אולי אפשר לומר גם כאן, שהברייתא שמובאת בסוגייתנו קדמה למשנה של "רבי" והייתה מקור למשנת "רבי", ולכן סוגייתנו העדיפה לצטט את הברייתא - המקור!
