הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"והלכתא" - משמעות חריגה?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא ט ע"ב
אמר רבא: אי אמר ליה קני בהמה וקני כלים מי קני כלים?
חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה.
וכי תימא כשעמדה,
והא כל שאילו מהלך לא קנה - עומד ויושב לא קנה.
והלכתא - בכפותה.
ראה מה שכתבנו על עניין זה בדיוק במסכת גיטין דף כא
בגמרא:
אמר רבא: כתב לה גט ונתנו ביד עבדו, וכתב לה שטר מתנה עליו - קנאתהו ומתגרשת בו.
ואמאי? חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה!
וכי תימא בעומד,
והאמר רבא: כל שאילו מהלך לא קנה, עומד ויושב לא קנה!
והלכתא: בכפות.
ואמר רבא: כתב לה גט ונתנו בחצרו, וכתב לה שטר מתנה עליו - קנאתהו ומתגרשת בו.
וצריכא;
דאי אשמעינן עבד, הוה אמינא דוקא עבד, אבל חצר - ליגזר משום חצרה הבאה לאחר מכאן;
ואי אשמעינן חצר, ה"א דוקא חצר, אבל עבד - ליגזר כפות אטו שאינו כפות,
קמ"ל.
1.
הגמרא קובעת "והלכתא" - רק אם העבד כפות [=קשור] אזי הוא מוגדר כחצר שאינה מהלכת ומה שמונח על גביו נקנה לבעל העבד.
1.2
ה"והלכתא" מהוה תשובה על הסתירה בדברי רבא.
2.
סוגיה מקבילה במסכת גיטין דף עח
2.1
סוגיה מקבילה במסכת בבא קמא דף יב
2.2
סוגיה מקבילה במסכת בבא מציעא דף ט - "והלכתא בכפותה"
3.
אומרים הפרשנים שהביטוי "והלכתא" בסוגייתנו איננו במשמעותו כבכל הש"ס - הכרעה סופית במחלוקת בין חכמים, אלא כוונתו ל"הכא במאי עסקינן" או "הני מילי" - ראה "שוטנשטיין", הערה 15,
וראה גם ב"רבנן סבוראי", הרב זיני, עמוד 134, על הסוגיה המקבילה במסכת בבא קמא דף יב.
3.1
ובהמשך לאמור לעיל בסעיף 3:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רנא:
והלכתא, מצינו מחודש דקאמר הכי לתרץ קושיא בפ"ק דב"ק דף י"ב א' [מסכת בבא קמא דף יב] והלכתא בכפות ושם בפרק מרובה [בבא קמא דף עג] א' והלכתא שהעידו בבת אחת והוזמו.
והבאתי את השלישית בפ"ק דערכין דף ז' א' והלכתא דיתבי דייני אפומא דבירא ורמזו ר' בצלאל בשיטה מקובצת על ב"ק בפרק מרובה בבא קמא דף קכח ע"ד בשם תוס' שאנץ אלא ששם כתוב בטעות ובפ"ק דעירובין וצ"ל דערכין וכן מצאתי עוד בסנהדרין דף עב א' והלכתא דשדינהו בנהרא ע"ש ובעבודה זרה דף עב א' וע"ע בפרק כל גגות [עירובין דף צ"ג א'] והלכתא בעיין לקולא דפשיטא בעיי בהך לישנא:
הוא מדגיש שיש ביטוי "והלכתא" שלא בא לפסוק במחלוקת בין חכמים אלא בא ליישב קושיה - כבסוגייתנו. הוא מציין זאת ביחס לסוגיה המקבילה לסוגייתנו - מסכת בבא קמא דף יב.
4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רנב:
והלכתא, מצינו דקאמר בגמרא ואינו ממסדרי התלמוד אלא הוא מדברי האמורא גופיה דהיה סבר הפך מסקנת ההלכתא כ"כ הרא"ש בע"ז פ"ה [מסכת עבודה זרה דף פה] סי' ל"ד וז"ל ומסתברא הא דמסיק והלכתא אידי ואידי ברותחין כל זה מדברי רב אשי כלומר אע"פ שאני עושה ליבון אין הלכה כך כי אני מחמיר על עצמי אלא כך הלכה דברותחין סגי ע"כ,
וגם הר"ן בפרק כל שעה צדד לומר כן ע"ש
וכן מצאתי להסמ"ג ה' חמץ ומצה וכתב שם הרא"ם בחדושיו דכה"ג אשכחן ביבמות פרק מצות חליצה והוא בדף ק"ה ב' [מסכת יבמות דף קה] רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא שתי שערות
וכ"כ התוספות שם
ובנדה דף מ"ו א' [מסכת נדה דף מו] ד"ה אבל וכן מצאתי להרמב"ן במלחמותיו ס"פ התקבל שכתב על ההיא דיבמות ואפשר דרבא גופיה הוא דמסיים בה והלכתא עד שתביא שתי שערות כ"כ הר"ן שם דף תקפ"ד ב' וכן ראיתי בספר לשון למודים על הטורים בח"מ דף מ"ד א' בשם ש"מ על בתרא כ"י:
לפי הנ"ל אולי ניתן לומר, שגם בסוגייתנו רבא עצמו [שהקושיה היתה על סתירה בדבריו] אמר את הביטוי "והלכתא". אבל עדיין לא מיישב את השימוש בביטוי "והלכתא".
5.
ראה ב"שוטנשיין", הערה 15, שמביא את הדיון בסוגיה המקבילה במסכת גיטין דף עח, ושם בסוף דבריו מביא שיטות ראשונים שרבא כאן סובר "בכפות" בלבד וללא התנאי הנוסף שם בדף עח - שהעבד יהיה גם ישן ומשתמר לדעת האשה.
6.
רמב"ם הלכות גירושין פרק ה הלכה יז:
נתן הגט ביד עבדה והוא נעור והיא משמרתו, אם היה כפות הרי זה גט וכאילו הגיע לחצירה שהיא עומדת בצדה ואם אינו כפות אינו גט, נתנו ביד העבד והוא ישן והיא משמרתו הרי זה פסול ואם היה כפות הרי זו מגורשת.
לא ברור אם הרמב"ם דורש "כפות" בצירוף "ישן", או שכפות בלבד מספיק ["ישן" בלבד ודאי שלא מועיל].
7.
מגיד משנה הלכות גירושין פרק ה הלכה יז:
... ואמרו שם והלכתא בכפות ולא הזכירו ישן כלל אלמא דכפות בלחוד סגי אף על גב דנעור כ"נ לדעתו ז"ל.
הוא מסביר שהרמב"ם סובר כאפשרות ב לעיל בסעיף 6.
8.
ויש בזה שיטות אחרות ודעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל הוא כדעת בעל הלכות גדולות שכתב בהא דהמביא תניין ובכפות נמי ה"מ היכא דנים ויתבא איהי וקא מנטרא ליה אבל היכא דתיר לא.
לומר דתרתי בעינן,
והא דלא אמרו בגמ' הילכתא בישן וכפות משום דלא מתרץ התם אלא קושיא דחצר מהלכת
אבל דין נעור שהוא משום חצר המשתמרת שלא לדעתה כבר אמר רבא בהדיא בפרק הזורק
ומההיא שמעינן לה
וכי מתרצינן בפרק הזורק והלכתא בכפות הכי פירושה דישן שהוא כפות ה"ז גט דאיכא תרתי הא לאו הכי לא. אלו דבריהם ז"ל והאריכו להוכיח כן:
הוא מביא את החולקים שסוברים כאפשרות א לעיל בסעיף 6.
9.
בהמשך לאמור לעיל בסעיף 7 יש מסבירים שרבא חזר בו בסוגייתנו ממה שהוא עצמו אמר בדף עב שצריך "כפות" בצירוף ישן.
10.
לפי האמור בסעיף 9 ניתן ליישב את עניין ה"והלכתא" בסוגייתנו בלי לשנות גירסאות [שמובאות ב"רבנן סבוראי", שם]:
ה"והלכתא" בא לפסוק - כמשמעותו הרגילה בכל הש"ס - שמספיק אם העבד כפות הרי שהוא כבר מוגדר כ"חצר", ולא צריך שיהיה גם ישן!
10.1
ויכול להתאים גם לדברי ה"יד מלאכי" לעיל בסעיף 4, שאולי רבא עצמו הוא זה שפסק כך.
11.
וחזרה לסוגייתנו בבא מציעא דף ט:
גם הרמב"ם וגם השולחן ערוך [ושאר הראשונים] לא מתייחסים כלל אם צריך - בנוסף ל"כפותה" - גם שהבהמה הכפותה תהיה במצב של שינה.
11.1
סמ"ע סימן רב ס"ק כו:
כו] אם היתה הבהמה כפותה קנה כו'. דאז אינה מהלכת, ואף דאינה ישנה מחשב חצר משומר לדעתו, כיון דאין לבהמה דעת לעצמה, משא"כ בעבדים הנ"ל [סעיף ט']:
לגבי בהמה אין צורך שתהיה במצב שינה - כדי שתוגדר כחצר שאינה מהלכת - מכיוון שאין לבהמה דעת לעומת עבד שיש לו דעת כפי כל הדיון שהבאנו ממסכת גיטין לעיל.
11.2
אבל בכל זאת קצת קשה לי, וכי לבהמה אין רצון להשתחרר מהכפיתה ולנסות ללכת?
11.3
ואמנם ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים קנד-קנה, ובהערה מה, שה"בית יוסף" מביא שיש מי שאומר שגם לגבי בהמה צריך שתהיה גם כפותה וגם ישנה בכדי שתוגדר כחצר שאינה מהלכת.
