הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
וליה לא סבירא ליה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא יב ע"א
גמרא. אמר שמואל: מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו -
שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו, ואינו מאחר בידו.
למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכייה לנפשיה מדאורייתא? והתניא: השוכר את הפועל - ילקט בנו אחריו,
למחצה לשליש ולרביע - לא ילקט בנו אחריו.
רבי יוסי אומר: בין כך ובין כך ילקט בנו ואשתו אחריו.
ואמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.
אי אמרת בשלמא קטן אית ליה זכייה לנפשיה, כי קא מלקט - לנפשיה קא מלקט ואבוה מיניה קא זכי.
אלא אי אמרת קטן לית ליה זכייה לנפשיה, כי קא מלקט - לאביו קא מלקט, אבוה עשיר הוא, אמאי אשתו ובנו מלקט אחריו?
שמואל טעמא דתנא דידן קאמר, וליה לא סבירא ליה. -
1.
ספר הכריתות לשון למודים שער ג:
קנ. מצינו אמורא דמוקי מתניתין דלא כוותיה ולאוקמי מתניתין דלא כהלכתא וכרבים מלאוקמי כהלכתא וכיחיד, (פ"ק דב"מ דף י"ב בבא מציעא דף יב) אמר שמואל מפני שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו וסבירא ליה דקטן לית ליה זכייה לנפשיה מדאורייתא דפסיק הלכה כר' יוסי
אף על פי כן מוקי מתניתין כרבנן דסברי קטן אית ליה זכייה לנפשיה, וכן מצינו בכמה מקומות:
הוא מסיק מסוגייתנו מסקנה מעניינת - עדיף להעמיד משנה כשיטת רבים [כתנא קמא בברייתא] ולא כהלכתא, מאשר להעמיד את המשנה כשיטת יחיד וכהלכתא.
2.
ויש לציין שב"והלכתא" הכוונה היא להלכה שקבע שמואל עצמו שהלכה כרבי יוסי בברייתא.
2.1
אבל הסברו נראה לי קצת קשה, אלא אם כן הגמרא ידעה שקביעת שמואל שהלכה כרבי יוסי בברייתא היתה ידועה ממסורת היסטורית, ולא מסברא אישית של שמואל.
3.
בדרך כלל הלכה נקבעת כמי שהגמרא דנה בדעתו - "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה", ואילו בסוגייתנו הגמרא אומרת ששמואל למרות שמסביר את המשנה - וההסבר נראה כ"שקיל וטרי אליביה" והיה צריך לפסוק כמשנתנו - הוא חולק עליה ופוסק כרבי יוסי שמובא בברייתא.
3.1
אולי אפשר לומר שנתינת טעם לדין מסויים לא מחשיב את הסוגיה כ"שקיל וטרי אליביה". כלל זה מתאים לסוגיות שבהן הגמרא מקשה ומתרצת שיטה מסויימת.
3.2
גם אפשר לומר שהכלל הכללי הוא, שאמורא - וגם ה"סתמא דגמרא" - רשאים לפסוק במפורש בניגוד לכלל הלכתי ספציפי.
4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תט:
וכן דרך האמוראים אף כשמקשה לבר פלוגתיה מתרגם לה אליביה עכ"ד
הא למדת דגם היכא דמתרץ מתני' אליבא דאמורא אית ליה נמי שדרכם לתרוצי אף על גב דלא ס"ל הכי ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתה דשיטתיה דהרא"ש מוחלטת ונסתר"ה והיא נתמה"ה.
דבריו הם כלעיל בסעיף 3.
4.1
המשך דבריו:
ואשר אני אחזה לי ליישב דעתיה דהרא"ש הוא דאיהו אזיל לשיטתייהו דהגאונים והרי"ף ז"ל דאלים מילייהו דאמוראי בתראי דכד שקלי וטרי אליבא דאמורא דקדים להו מסתמא אמרינן דכוותיה ס"ל וכדחזינן ליה בכולהו פסקי דינין דאדכרנא
הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה" תקף "רק" כשאמוראים מאוחרים דנו בדברי אמוראים מוקדמים.
4.2
האם כוונתו להסבר של אמורא לדברי אמורא שקדם לו [ולא, למשל למשנה, או לדברי חברו],
4.3
או שהוא מתכוון לאמוראים שחיו בתקופת האמוראים המאוחרים [מקובל לומר - מאביי ורבא ואילך], שמסבירים אמוראים מהתקופה שעד אביי ורבא.
4.4
ממשפט הפתיחה שלו בסעיף 4 - "וכן דרך האמוראים אף כשמקשה לבר פלוגתיה מתרגם לה אליביה" - משמע שהוא מתכוון לאמור לעיל בסעיף 4.2.
4.4
המשך דבריו:
אך בההיא דפרק קמא דסוכה דבעא הרי"ף לאכרועי פסקיה כשמואל נגד הכלל מטעמא דר"פ פי' דבריו וכוותיה ס"ל כתב עליה דאינה ראיה כ"כ מספקת לפסוק משום הכי דלא כרב באיסורי כיון דאשכחן בגמ' דלזמנין הוו מתרצי אליבא דאמוראי הגם דלא ס"ל כוותיהו,
וכדאיתא בפרק הגוזל [בבא קמא דף קו א'] אמר ליה רמי בר חמא לר"ן מכדי רב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך
א"ל לפרושי לדרב דרב הכי מתרץ לה למתני'
וכן בפ"ק דר"ה דף ו' ב' [ראש השנה דף ו] איתא דאביי לדבריו דרבי זירא קאמר
ובריש חולין דף ג' ב' נמי אמרינן דרבא לדבריו דאביי קאמר וליה לא ס"ל
"וליה לא סבירא ליה" - בין אמוראים
"לדבריו ד..." - בין אמוראים
וע"ע ב"מ דף י"ב א' [בבא מציעא דף יב]
ובבא בתרא דף לח ב'
ובבא בתרא דף קעה ב' דקאמר טעמא דתנא קאמר וליה לא ס"ל...
הוא מביא דוגמאות - גם מסוגייתנו בבא מציעא דף יב שבה שמואל מנמק את דין המשנה - שאמוראים מסבירים דברי חכמים אחרים למרות שאינם סבורים כמותם.
4.5
נראה לי שכאן הוא מתנגד לדבריו לעיל בסעיף 4.2, שרק כאשר אמורא דן ומתייחס לדברי קודמו [ולא לדברי חברו] משמע מכך שהוא סובר כמותו.
4.6
הוא לא מתייחס כלל לאמור לעיל בסעיפים 1-3.2.
