משימות ואתגרים  / רפי זברגר

בבא מציעא דף יח ע"א-ע"ב

הרקע

למדנו במשנה בעמוד א': מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים [שטר שחרור עבד], דייתקי [שטר צוואה], מתנה [שטר המעיד על מסירת מתנה] ושוברים [קבלה על סכומים ששולמו] – הרי זה לא יחזיר, שאני אומר: כתובים היו, ונמלך [התחרט] עליהם שלא ליתנן. 
אדם שמצא את כל השטרות המנויים במשנה, לא יכול להחזירם, כדי שיגבו כסף בגינם, כיוון שיכול להיות שאדם כתב את השטר, ולאחר זמן התחרט והחליט שלא ''להפעיל'' את השטר, ולכן אין לו תוקף. 
 

הנושא

דייקה הגמרא בלשון המשנה: הסיבה שפסקנו שלא להחזיר את השטרות, כיוון שאנו חוששים שמא כותב השטר התחרט ולא הפעילו, אך אם אמר תנו – נותנין, ואפילו לזמן מרובה. כלומר, אם כותב השטר ציווה ואמר לתת את השטר, הרי זו הוכחה ברורה שאין הוא התחרט, ולכן, יכול מוצא השטר, להחזירו על מנת שיתבע התובע את כספו המגיע לו מכוח השטר, גם אם מצאו את הגט לאחר זמן רב.
על כך שאלה הגמרא, ומביאה מקור אחר שלכאורה נוגד הלכה זו: המביא גט ואבד הימנו [שליח של הבעל להבאת הגט לאשה ואבד ממנו הגט]. מצאו לאלתר [מצאו את הגט זמן קצר לאחר האבידה] – כשר, אם לאו [מצאו את הגט לאחר זמן רב] – פסול. אם כן, אנו רואים שאם מצאו לאחר זמן רב, לא מחזירים בניגוד לדיוק שלנו מהמשנה לפני כן?
עונה רבה על הקושיא: מדובר בשני מקרים שונים, במקור שהבאנו מדובר שיש שיירות מצויות, ולכן יש לחשוש שמא הגט נפל מאדם אחר, ששמו זהה לשם של הגט ולכן לא מחזירים אם עבר זמן רב בין הנפילה למציאת הגט, ולעומת זאת, במשנתנו מדובר שאין שיירות מצויות, לכן דייקנו מהמשנה שאפשר להחזיר גם לאחר זמן רב.
מוסיפה הגמרא ומחדדת את הדין: אפילו במקום שהשיירות מצויות [שם חששנו שיש אדם אחר בשם זהה שגם גירש את אשתו] מדובר רק שאנו יודעים שיש שני יוסף בן שמעון [כלומר, אנו יודעים שיש שני אנשים בעלי שם זהה באותו מקום]. הגמרא מוכיחה את טענתה, ואומרת, שאם לא כן, תהיה קושיא מדין אחד של רבה על דין אחר שלו.
ומתארת הגמרא את דינו במקום אחר: היה דיון בבית דינו של רב הונא על גט שהיה כתוב בו שם העיר בו ניתן – שוירי הנמצאת על נהר רכיס. רב הונא פסק שאנו חוששים שיש עוד מקום אחר עם אותו שם. לכן, אנחנו לא מקבלים את הגט הזה, למרות שיש משהו הטוען כי הגט נפל ממנו.
רב חסדא שהיה כנראה באותו בית מדרש, אמר לרבה: פוק עיין בה, דלאורתא בעי מינך רב הונא. נפק דק ואשכח... נתרגם: רב חסדא הטיל מטלה על רבה, שיחפש היטב את מקור הדין שנפסק באותו יום בבית הדין.
המשיך רב חסדא ואמר: לקראת ערב יגיע רב הונא, אב בית הדין, וישאל אותו מהו מקור הדין. ואמנם, רבה ''הכין שיעורי בית'' ומצא את המקור [מוזמנים לעיין בהמשך המהלך בגמרא.
 

מהו המסר?

למדנו היום כיצד לאתגר את התלמידים, על מנת שילמדו ויפנימו את החומר הנלמד. רצוי לתת להם מטלות, אשר ירגישו מחויבות ועניין למלאן. אם אפשר על ידי החדרת שאיפות גבוהות של התלמיד, אם בנתינת צ'ופר מידי פעם, או בכל דרך אחרת. הדרך שלמדנו זה עתה, בו ''מבטיחים לתלמיד מבחן ע''י רב גדול וחשוב'' מאתגרת תלמידים רציניים, שללא ספק מוסיפה להם אדרנלין לא קטן על מנת למלא את המשימה על הצד הטוב ביותר.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]