הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

כיבוד אב ואם לא דוחה מצוה אחרת?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא לב ע"א

 

בבית הקברות לא יטמא לה.
תנו רבנן: מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו - שנאמר +ויקרא י"ט+ איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' - כולכם חייבין בכבודי.
טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו, הא לאו הכי - הוה אמינא: צייתא ליה.
ואמאי? האי עשה והאי לא תעשה ועשה, ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה! -
איצטריך,
סלקא דעתך אמינא: הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום, שנאמר כאן +שמות כ'+ כבד את אביך ואת אמך,
ונאמר להלן +משלי ג'+ כבד את ה' מהונך.
הלכך לציית ליה -
קא משמע לן דלא לשמע ליה. 

הדגשת החשיבות של מצות כיבוד אב ואם לפי מהלך הסוגיה:

1.

בבית הקברות לא יטמא לה.
תנו רבנן: מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו - שנאמר +ויקרא י"ט+ איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' - כולכם חייבין בכבודי.

יש מקרים שאין לשמוע בקול אביו ובקול אימו.

1.1
העיקרון של "כולכם חייבים בכבודי" נלמד מדרשת פסוק.

1.2
יישום הכלל שבסעיף 1.1 למקרה של "היטמא" ולמקרה של "אל תחזיר" נלמד בברייתא.

1.3
ויש להקשות, אחרי שנלמד העיקרון בסעיף 1.1 מדוע הברייתא בחרה דווקא בשתי הדוגמאות הנ"ל - בסעיף 1.2

1.4
אולי הברייתא בחרה דוגמא אחת מתחום שבין אדם למקום - טומאה, ובדוגמא אחת מתחום של בין אדם לחברו - השבת אבדה.

טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו, הא לאו הכי - הוה אמינא: צייתא ליה.

2.
הגמרא מקדימה "לימוד" לפני שבאה להקשות:

2.1
מהלימוד לעיל בסעיף 1-1.1 משמע שהעיקרון נלמד מפסוק, ולולא הפסוק היה למצות כיבוד אב ואם מעמד חזק יותר מקיום מצוות השבת אבידה ומאיסור טומאה.
["לימוד כנ"ל אפשר ללמוד מכל הלכה שנלמדת מדרשת פסוק]

2.2
על הנאמר לעיל בסעיף 2.1 מקשה הגמרא:

ואמאי? האי עשה והאי לא תעשה ועשה, ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה! -

מצות כיבוד אב ואם היא מצות עשה ואילו בשתי המצוות האחרות - השבת אבידה ואיסור טומאה - יש בכל אחת מהן גם מצות עשה וגם מצוות [איסור] לא תעשה, והכלל הכללי יותר הוא - גם בלי דרשת הפסוק "כולכם חייבים בכבודי" - שאין מצות עשה דוחה מצוה שיש בה גם עשה וגם לא תעשה.

2.3
הערה 1: אמנם גם במצות כיבוד אב ואם יש "לא תעשה" של "תיראו". אבל אין צורך בציון עניין זה כי גם אז אין מצות עשה ולא תעשה דוחה עשה ולא תעשה. וממילא דרשת הפסוק מיותרת.

2.4
לפי הנ"ל ברור מדוע הברייתא בחרה דווקא בשתי הדוגמאות [ראה לעיל בסעיף 1.3 מה ששאלנו] שיש בכל אחת מהן גם "עשה" וגם "לא תעשה" [למרות שיש עוד כמה מצוות כאלה].

3.
מיישבת הגמרא את הצורך בדרשה:

איצטריך,
סלקא דעתך אמינא: הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום, שנאמר כאן +שמות כ'+ כבד את אביך ואת אמך,
ונאמר להלן +משלי ג'+ כבד את ה' מהונך.
הלכך לציית ליה -

מצות כיבוד אב ואם "חשובה" יותר ממצות עשה רגילה, ומצד עצמה היתה דוחה גם מצוה שיש בה גם עשה וגם לא תעשה.

4.
לכן באה הדרשה לעיל:

קא משמע לן דלא לשמע ליה.

באה הדרשה לומר שלא כך, ובאמת אין מצות כיבוד אב ואם דוחה את מצות אבידה ואת איסור טומאה.

5.
ויש "לחקור" מהי המסקנה, האם הפסוק בא לומר שמצות כיבוד אב ואם היא מצות עשה "רגילה",

5.1
או שהדרשה באה לומר, שלמרות שמצות עשה של כיבוד אב ואם היא מצוה חשובה יותר ממצות עשה "רגילה". בכל אופן אינה דוחה קיום מצוה אחרת שיש בה עשה ולא תעשה, אבל מצות כיבוד אב ואם תדחה מצוה/איסור שיש בה רק עשה או רק לא תעשה.

5.2
או שהדרשה באה ללמדנו שמצוות כיבוד אב ואם אמנם חשובה יותר ממצוה אחרת אבל בתנאי שהיא מקיימת את "כולכם חייבים בכבודי".

5.3
לפי כל הנ"ל מצות כיבוד אב ואם מוגדרת כאחת המצוות החשובות בתורה כפי שבא לידי ביטוי במשנה:
משנה מסכת פאה פרק א

[*] אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון וגמ"ח =וגמילות חסדים= ותלמוד תורה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם:

6.
ראה מה שכתבנו על סוגיה רחבה יותר מסכת יבמות דף ו.
מיספור הסעיפים כהמשך לסוגייתנו (בבא מציעא דף לב).

בגמרא:

אלא איצטריך,
סד"א תיתי מכבוד אב ואם;
דתניא: יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? ת"ל: +ויקרא י"ט+ איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבין בכבודי;
מאי לאו דאמר ליה שחוט לי בשל לי, וטעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו, הא לאו הכי - דחי!
לא,
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף ו עמוד א
לאו דמחמר.
ואפי' הכי לא דחי?
אלא דקיימא לן דאתי עשה ודחי לא תעשה, ליגמר מהכא דלא לידחי!
וכ"ת, שאני לאוי דשבת דחמירי, והא תנא בעלמא קאי ולא קפריך; דתניא: יכול אמר לו אביו היטמא, או שאמר לו אל תחזיר, יכול ישמע לו? ת"ל: +ויקרא י"ט+ איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבין בכבודי!
אלא, משום דאיכא למיפרך: מה להנך שכן הכשר מצוה!
אלא, סד"א תיתי מבנין בית המקדש; דתניא: יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת? ת"ל: +ויקרא י"ט+ את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, כולכם חייבין בכבודי; מאי לאו בבונה וסותר, וטעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו, הא לאו הכי - דחי! לא, לאו דמחמר. ואפילו הכי לא דחי?
ואלא דקיימא לן דאתי עשה ודחי ל"ת, ליגמר מהכא דלא דחי!

וכ"ת, שאני לאוי דשבת דחמירי, והא תנא בעלמא קאי ולא קא פריך;
דתניא: יכול אמר לו אביו היטמא, או שאמר לו אל תחזיר, יכול ישמע לו? תלמוד לומר: איש אמו ואביו תיראו וגו', כולכם חייבים בכבודי! אלא, משום דאיכא למיפרך: מה להנך שכן הכשר מצוה! הכשר מצוה, תיפוק לי מהתם!
אין הכי נמי, ואת שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו למה לי? מיבעי ליה לכדתניא: יכול יתיירא אדם ממקדש? תלמוד לומר: את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו, נאמרה שמירה בשבת ונאמרה מורא במקדש, מה שמירה האמורה בשבת -

7.
מבנה הסוגיה - חלקי
כיבוד אב ואם וחילול שבת:

אלא איצטריך,
סד"א תיתי מכבוד אב ואם;

צריך פסוק שמצות יבום לא דוחה את איסור אחות אשה כדי שלא נלמד ממצות כיבוד אב ואם שכעיקרון מצות עשה דוחה גם איסור שיש בו עונש מיתה - כרת - כמו שמצות כיבוד ואם דוחה את לא תעשה של חילול שבת אלמלא דרשת הפסוק של "כולכם חייבים בכבודי".

7.1
הדרשה כאן היא הבסיס לדרשה לעיל בסעיף 1.

דתניא: יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? ת"ל: +ויקרא י"ט+ איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבין בכבודי;
מאי לאו דאמר ליה שחוט לי בשל לי,

הגמרא מניחה שבברייתא מדובר באיסור שחיטה או בישול [כדוגמא] שהוא איסור מלאכה שאסור בשבת באיסור לאו וענוש במיתה [מל"ט אבות מלאכה שאסורות בשבת].

7.2
מעיקר הדין מצות כיבוד אב ואם צריכה לדחות את איסורי שבת, אלא שיש פסוק מיוחד - על ידי דרשת היקש - שקובע שלא לציית לאב ואם במקרה כזה.

וטעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו, הא לאו הכי - דחי!

7.3
הנובע מהנ"ל שכעיקרון יש כלל בכל התורה כולה ש"עשה דוחה לא תעשה" גם כשה"לא תעשה" הוא איסור חמור שיש בו מיתה, ולכן בסוגייתנו - מצות יבום - יש צורך בדרשה מיוחדת מפסוק - "עליה" - כדי ללמדנו שמצות עשה של יבום לא דוחה את איסור לא תעשה של איסור אחות אשה שיש בו מיתה - בניגוד לכלל הכללי שנלמד לעיל מכיבוד אב ואם.

8.
אופן הלימוד הנ"ל מאפיינת את סוגייתנו.

9.
הגמרא דוחה את ההנחה שבסעיף 2 לעיל:

לא,

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף ו עמוד א

לאו דמחמר.

לולא הפסוק בכיבוד אב ואם היינו יכולים להסיק "רק" שמצות עשה של כיבוד אב אם דוחה "רק" איסור "לאו" בלבד שאין בו איסור כרת. אבל אין מצות עשה דוחה איסור לא תעשה שיש בו עונש מיתה, וחוזרת השאלה מדוע צריך בכלל פסוק - "עליה" - שאין מצות עשה של יבום דוחה איסור לא תעשה של אחות אשה שיש בו עונש של מיתה.

10.
הגמרא עכשיו מקשה "הפוך" !!!
הערה: ראה "שוטנשטיין", דף ה עמוד ב, הערה 30; דף ו עמוד א הערה 2 והערות 9-11 .

ואפי' הכי לא דחי?
אלא דקיימא לן דאתי עשה ודחי לא תעשה, ליגמר מהכא דלא לידחי!

אומרת הגמרא, הרי לפי הנ"ל יוצא שיש לפנינו פסוק שמלמדנו שמצות כיבוד אב ואם לא דוחה אפילו איסור רגיל של "לאו" [ומתאים לדברינו לעיל בסעיף 5.2],
אם כן נסיק מכאן לכל התורה כולה שאין עשה דוחה לא תעשה!!!

הערה: ובאותו אופן הגמרא דנה גם לגבי מצות אחרות בסוגייתנו, כגון עבירה של חילול בשבת לצורך בניית בית המקדש.

11.

וכ"ת, שאני לאוי דשבת דחמירי, והא תנא בעלמא קאי ולא קפריך; דתניא: יכול אמר לו אביו היטמא, או שאמר לו אל תחזיר, יכול ישמע לו? ת"ל: +ויקרא י"ט+ איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבין בכבודי!
אלא, משום דאיכא למיפרך: מה להנך שכן הכשר מצוה!

12.
סוף דבר, שאי אפשר ללמוד מהפסוק של כיבוד אב ואם "שום דבר" לגבי הכלל של עשה דוחה לא תעשה!

13.
מעניין לציין, שבכל מהלך סוגייתנו [כמה דפי גמרא] כנראה, שלגמרא היתה מסורת של כללים בעניין עשה דוחה לא תעשה. ולכן היא משתמשת בביטוי "אלא דקיימא לן...". וכנראה שאין הכוונה למסקנה מסוגיות אחרות בש"ס [למשל, במסכת קידושין ובמסכת בבא מציעא] אלא למסורת מדור לדור !

14.
רמב"ם הלכות ממרים פרק ו הלכה א:

כבוד אב ואם מצות עשה גדולה וכן מורא אב ואם שקל אותן הכתוב בכבודו ובמוראו, כתוב כבד את אביך ואת אמך וכתוב כבד את ה' מהונך, ובאביו ואמו כתוב איש אמו ואביו תיראו וכתוב את ה' אלהיך א תירא, כדרך שצוה על כבוד שמו הגדול ומוראו כך צוה על כבודם ומוראם.

15.
רמב"ם הלכות ממרים פרק ו הלכה יב:

מי שאמר לו אביו לעבור על ח דברי תורה בין שאמר לו לעבור על מצות לא תעשה או לבטל מצות עשה אפילו של דבריהם, הרי זה לא ישמע לו שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבין בכבודי.

כאן הרמב"ם מסתמך גם על סוגייתנו, והוא מדבר על כל עבירה של תורה ולא דווקא על חילול שבת. משמע שהוא מדבר אף על "לאו" רגיל, כגון איסור של "לאו דמחמר" [ראה בסעיף 4 לעיל].
וכדברינו בסעיף 5.1

16.
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יא הלכה יט:

ראה את האבדה ואמר לו אביו אל תחזירנה יחזיר ולא יקבל ממנו, שאם קבל מאביו נמצא בעת שקיים מצות עשה של כבד את אביך ביטל עשה של השב תשיבם ועבר על לא תוכל להתעלם.

כאן הרמב"ם מסתמך על הכלל של אין מצות עשה דוחה מצוה שיש בה גם מצות עשה וגם מצות לא תעשה.
ומקשים הפרשנים מדוע הרמב"ם לא הביא את הפסוק לעיל בסעיף 1!

16.
מגיד משנה הלכות גזלה ואבדה פרק יא הלכה יט:

שאם קבל מאביו וכו'. כשיטת הרב אלפסי ז"ל והעיקר דכי אמור בגמרא עשה ולא תעשה הוא לאו אאבדה קאי ולענין דינא לא נפקא לן מידי:

לעניות דעתי ["חידוש"] משמע מדבריו שהכללים של דחיה במצוות, כגון: מצות עשה דוחה מצות לא תעשה, והכלל שאין מצות עשה דוחה עשה ולא תעשה נלמדים גם מדיני "כיבוד אב ואם" ומהפסוק שהובא בסוגיה.

17.
הערה: הפרשנים דנים בהרחבה בסוגייתנו בעקרונות רבים של הגדרת מהות ועצם של מצוות שונות, וגם בהגדרת ה"עשה" וה"לא תעשה" שלהם. 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)