הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מתקיף
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא לג ע"ב
מתקיף לה רמי בר חמא: והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
ואפילו לרבי מאיר, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם - הני מילי כגון פירות דקל, דעבידי דאתו, אבל הכא
מי יימר דמגנבא, ואם תמצי לומר דמגנבא - מי יימר דמשתכח גנב, ואי משתכח גנב - מי יימר דמשלם, דלמא מודי ומפטר.
1.
הגמרא מביאה שאלה/קושיה של רמי בר חמא על המשנה: כיצד המשנה אומרת שהמפקיד מקנה את הכפל לשומר, הרי יוצא שהוא מקנה "דבר שלא בא לעולם" וחכמים סוברים שאין אדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם. והגמרא ממשיכה ואומרת, שגם לפי רבי מאיר שסובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם הרי שהוא מתכוון רק לדבר שברור שיבוא, אבל במשנתנו –לגבי השומר – לא ברור שיתקיים מצב שהגנב ישלם כפל.
2.
הקושיה פותחת ב"מתקיף". ביטוי זה, כך מקובל לומר, מתאים כאשר אמורא מקשה על אמורא אחר מכח סברא, ואילו כאן הקושיה היא על המשנה [כך מדגיש רש"י, שה"מתקיף" הוא על המשנה] – מכח סברא של אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
3.
אמנם צריך להסביר שה"התקפה" איננה מסברא עצמאית של האמורא, שהרי הוא מסתמך על דין של "אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם" שנאמר בברייתא [בבא מציעא דף טז עמוד ב] , כלומר, למעשה קושייתו של רמי בר חמא היתה צריכה לפתוח בביטוי "ורמינהו" – סתירה בין שני מקורות תנאיים.
3.1
בכל מקרה קושית ה"מתקיף" איננה מסברא בעלמא כבכל הש"ס !!!
4.
יש ראשונים שמוכיחים [גם] מכאן שבאמת יש "מתקיף" גם על תנאים
ויש שמנסים ומחפשים כל דרך להסביר שכל "מתקיף" הוא תמיד על אמורא.
5.
אביא בהרחבה את דברי ה"יד מלאכי"
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תעו:
מתקיף לה ר"פ,
מצינו דקאמר אף בדקשיא ליה לאמורא גופא דמתניתין או ברייתא וזה בפ"ק דחגיגה [דף] ה' סוף ע"ב דעלה דתנן איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו קאמר בגמ' מתקיף לה ר' זירא עד הכא מאן אתייה וכו'
וכן בר"פ המפקיד דף ל"ג ב' מצינו מתקיף לה רמי בר חמא ופירש"י אמתני' קא מתמה
וכן בפרק אלו הן הלוקין [מכות דף כ"ב א' איתיה להאי לישנא דמתקיף לה כמה זמני על מתני' דיש חורש תלם אחד וכו' ע"ש,
ואיתא תו בפרק דם חטאת [זבחים דף צ"ד ב'] עלה דקתני במתני' נטמא חוץ לקלעים קורעו וכו' מתקיף לה רבינא קורעו בגד אמר רחמנא ולאו בגד הוא וכו'
וע"ע בר"פ מציאת האשה [כתובות דף ס"ו א'] דקאמר מתקיף לה רבא בר חנן ואדר' יהודה בן בתירא דמתני' קאי כדפרש"י שם
וכי האי גוונא מצינו על ברייתא בסוף פ"ק דעירובין דף י"ז ב' ובפרק יום הכפורים [יומא דף ע"ז ב' וריש פרק לולב הגזול [סוכה דף ל"ד א' ובמגילה דף כ"ג ריש ע"ב ובפ"ק דיבמות דף ט' א' ובפרק שבועת העדות [שבועות דף ל"ד א' ובנדה דף כ"ה ב' ודרשת וחקרת,
עד כאן הוא טוען שיש "מתקיף" על תנאים במשנה וכן על דברי ברייתא – והוא מדגים את סוגייתנו בין כל שאר הדוגמאות.
5.1
המשך דבריו:
ואחרי הדברים והאמת האלה אני בעניותי לא ירדתי לסוף דעתו של הריטב"א ז"ל במאי דפליג על רש"י בההיא דהמפקיד ואמר דלישנא דמתקיף לה לא איתמר בשום דוכתא כדקשיא ליה גופא דמתני' והגם דאצריכותא דעביד שם הש"ס קאי וכמו שהאריך בזה
מהריטב"א בפרק המפקיד משמע שחולק על רש"י וטוען שה"מתקיף" הוא על אמוראים ולא על המשנה
5.2
וכך אומר הריטב"א בסוגייתנו:
חידושי הריטב"א מסכת בבא מציעא דף לג עמוד ב
גמרא מתקיף לה רמי בר חמא והא אין אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם. פרש"י ז"ל דאגופה דמתני' מתמה והא אין אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם והיאך יקנו לו בעלים כפל שעדיין לא נתחייב בו גנב,
ולא נהירא דלישנא דמתקיף לה לא איתמר בשום דוכתא כד קשיא ליה גופה דמתני',
לכך נ"ל דמתני' לא קשיא ליה דדילמא טעמא דמתני' משום דרבנן מקנו ליה כפילא מפני תקנת העולם,
אבל השתא דפריש בצריכותא דלעיל דטעמא משום דבעל פקדון הוא דמקני ליה כפילא קשיא ליה לרמי בר חמא דהא אין אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם.
כלומר: הריטב"א מסביר שתמיד "מתקיף" זה על אמורא, ולכן הוא מסביר שה"מתקיף" בסוגייתנו – המפקיד – הוא על הגמרא שעשתה "צריכותא" והסבירה שהמפקיד הוא זה שמקנה הכפל, אם כן - מקשה רמי בר חמא - הרי זה דבר שלא בר לעולם.
5.3
וקשה מאד: מדוע הגמרא לא שאלה "מיתיבי"? שהרי היא מקשה מדברי תנאים על "סתמא דגמרא"! אלא כנראה בגלל שדברי חכמים ורבי מאיר [שחלוקים ב"דבר שלא בא לעולם"] לא כתובים במפורש במשנה או בברייתא, אלא דבריהן נלמדים מתוך דינים מסויימים שנאמרו בברייתא. אבל גם זה קשה, שהרי בכל הש"ס מקשים "מיתיבי" ממשניות שמדייקים מהם כללים ודינים! ובעיקר שהגמרא מאריכה בשתי סוגיות בש"ס ללמדנו שיש רשימת תנאים שסוברים כרבי מאיר, ונימוק כולם הוא "אדם מקנה דבר שלא בא לעולם".
5.4
גם הכריתות בלשון למודים שער ג' סי' קס"ה הזכירוהו ההליכות עולם ויבין שמועה בשער ב' פ"א
גם הם סוברים כמו הריטב"א. מדברי ה"יד מלאכי" משמע שהוא מבין שדברי הריטב"א לא נאמרו נקודתית רק בסוגיה של המפקיד, אלא זוהי שיטתו העקרונית, ולכן הוא מקשה עליו מכל שאר המקומות שהביא למעלה.
6.
המשך דברי ה"יד מלאכי":
מ"מ אכתי קשיא מכל אינך דוכתי דאייתינא דבהדיא אתקיפו אמתני' ואברייתא גופייהו,
ואחר החיפוש מצאתי לרבי בצלאל בשיטתו המקובצת על ב"מ שם שהקשה על הריטב"א ז"ל מהך דשבועת העדות שהבאתי דקאי אברייתא וחזר וכתבו בשיטתו לכתובות פ"ו דף מ"א א' ע"ש,
אך מ"ש עוד שם דאפשר דמשום דאדר' יהודה בן בתירא פריך נקט לישנא דמתקיף בעיני יפלא דמה תיקן בזה והלא ריב"ב תנא דמתני' הוא ולא הו"ל למנקט לישנא דאתקפתא אם איתא לדברי הריטב"א ולפק"ד טפי הוה ליה לאקשויי מההיא דחגיגה ודמכות ודזבחים שהזכרתי דכולהו משניות נינהו כיון דהריטב"א על מתני' אמרה למילתיה והכי נמי תקשי למוהר"ש אלגאזי שבספרו הליכות אלי כלל תקל"ז בעי לאוכוחי דאמרינן מתקיף לה אמתני' אפילו שהיא סתמית ולא מצא מקום ללמוד כן כ"א מדברי התוס' [דף] קי"ג ב' ד"ה נימא ליה דמדלא הכריחו
וכתבו ועוד דאין שייך מתקיף אסתם משנה משמע דסוברים התוס' דשייך,
ויש לתמוה על רוב בקיאותו דמה ראה על ככה להביא עצות מרחוק והלא תלמוד ערוך הוא בידינו בההיא דפ"ק דחגיגה דקאמר מתקיף לה על המשנה דחשיבא כסתמא כמ"ש הכריתות בלשון למודים שער ג' סימן קט"ו דדברי ב"ה חשיבי כסתמא מההיא דקידושין דף י"ב,
ולדידי המך בא יותר מבואר בשלהי שבת [דף] קנ"ז א' דקאמר ר' יוחנן סתמא אחריני אשכח בש"א וכו' ובה"א וכו' הרי דקרי תלמודא סתמא לדברי ב"ה וכדפירש"י שם וע"ע כה"ג בפ"ב דקידושין [דף] ד"ן ב' ובלא זה נמי הא איכא ההיא דפרק דם חטאת דאדכרנא לעיל דסתמא גמורה היא וקאמר עלה תלמודא מתקיף לה רבינא וכו'
וכל זה מורה באצבע דאשתמיטו מיניה דמהרש"א ומכולהו אינך רבוותא רובא דהני דוכתי דבגמרא דאייתינא מדלא הזכירום והוא פלא,
הוא טוען ש"מתקיף" על תנאים נמצא לא רק כאשר מקשים על תנא מסויים במשנה או בברייתא אלא גם כאשר מקשים על "סתם משנה".
6.1
הן אמת דאכתי אני בעניותי לא מצינא למיקם אדעתיה דר' בצלאל בזה דהא אשכחנא ליה בשיטתו המקובצת על ב"ק דף ק"ל א' שכתב וז"ל מתקיף לה ר' זירא אימא וכו' נראה דאברייתא קא פריך וכו'
וק"ק דלא שייך אתקפתא אלא אאמורא וכמו שביארתי בהליכות עולם
ושמא האי אתקפתא בכאן לאו דווקא אלא כמתמיה על הדבר כדי להבין טעמו ודכוותיה אשכחן בפרק המפקיד מתקיף לה רמי בר חמא וכו' ופירש"י לשם דאמתני' קמתמה וכו' שיטה עכ"ל
6.2
וכן כתב ב"הליכות עולם", שער שני, פרק ראשון סעיף א, עמוד יז
6.3
מובא ב"שיטה מקובצת" שלשון "מתקיף" לפעמים כוונתו שמחפש את הטעם לדין במשנה/ברייתא.
6.4
ולא ברור לי מה ההבדל בין "מתקיף" רגיל לבין "מתמיה על הדבר" !!!
6.5
ואולי יש לומר כך בכוונת ה"שיטה מקובצת" [חידוש]: "מתקיף" על אמורא הכוונה היא שזוהי קושיה חזקה מסברא. אם לאמורא לא תהיה תשובה כראה שדינו יידחה להלכה.
אבל כשאומר "מתקיף" על תנא/משנה/ברייתא הכוונה היא שהדין באותם מקומות מקובל ולא יידחה כתוצאה מה"מתקיף", אלא שהאמורא שאומר ה"מתקיף" מעוניין לדעת את הנימוק הטוב של הדין.
וכך משמע מרבי יוסף קארו ב"כללי הגמרא" על "הליכות עולם" שם. וראה, שם, גם ב"יבין שמועה".
6.6
המשך דבריו:
וכל זה וודאי סותר למאי דכתב איהו גופיה במציעא ובכתובות שהבאתי דלא כסברת הריטב"א וכיון שכן אנחנו לא נדע אהי מינייהו נסמוך,
ולפק"ד מסתברא לי דמ"ש בפ"ק הם דברי עיקר לאסמוכי עליהו טפי דאע"ג דמ"ש במציעא ובכתובות תרתי אינון עכ"ז ממ"ש בקמא שהביאו בהליכות עולם שלו ש"מ דלאקבועי הלכה אתא ואזיל ומודה לדעת הריטב"א דלא שייך אתקפתא אלא אאמורא כן נראה לענ"ד
אבל מה אדבר ומה אצטדק דהא כל הני סוגיי דאייתינא מוכחי הפך זה וכבר חתרתי וצדדתי לכוין דבריהם אל כל אלין שמעתתי ולא יכולתי:
הריטב"א במסכת קידושין דף ה עמוד ב מסביר שלפעמים "מתקיף" באמת לא מתאים על תנאים "אלא דלא דק, ודכוותא טובא בתלמודא [=וכמוה יש הרבה בתלמוד]..."
7.
[ראה גם ב"שוטנשטיין" וב"מתיבתא" שם הוא מוסיף – מהספר "לחם אבירים" - שרמי בר חמא לא רצה להקשות על הגמרא – אלא דווקא על המשנה, כפירוש רש"י, מכיון שמדובר ב"סתמא דגמרא" שנערכה על ידי רב אשי, ודוחק לומר שהוא הקשה עליהם. כנראה שכוונתו לומר, שה"סתמא דגמרא" לא היתה לפני רמי בר חמא, ולכן הקשה ישירות על המשנה.]
