סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

משפט סרק / רפי זברגר

בבא מציעא דף ל ע''ב

 

הרקע

למדנו בעמוד א' מן המילה והתעלמת, בפסוק המחייב להשיב אבדה, כי יש מקרים בהם ''מותר להתעלם'', ולא להשיב את האבידה. אחד המקרים הוא: זקן ואינה לפי כבודו. כלומר, אדם מכובד, אשר לא נאה לו ''להתעסק'' עם אבדות, ולכן – התורה מתירה לו להתעלם מן האבדה, ולהתנהג, כאילו אינו רואה זאת. 
 

הנושא

היום נכיר סיפור העוסק ברבי ישמעאל, בנו של רבי יוסי, אשר קיים את הפסוק והתעלמת ביחס לעצמו. 
רבי ישמעאל הלך ברחוב, ופגש אותו אדם אשר נשא עצים כבדים על כתיפיו ונח למספר דקות. לאחר מכן, ביקש האיש מרבי ישמעאל שיעזור לו בהטענת המשא חזרה. למרות שרבי ישמעאל היה פטור ממצווה זו, כאמור לעיל, [גם ממצוות ''טעינה'' מותר להתעלם במקרה של ''זקן ואינה לפי כבודו''], הוא לא הניח אותו לנפשו, אלא ביקש לקנות ממנו את העצים, במקום לסייע לו, כל זאת, כמובן – לפנים משורת הדין. 
לאחר שנתן לו את עלות העצים, והעצים עברו לרשותו של רבי ישמעאל, הוא הפקירם לכל. 
האיש חזר וזכה בעצים, ושוב ביקש סיוע מרבי ישמעאל. גם הפעם קנה רבי ישמעאל את העצים, ושוב הפקירם. 
גם בפעם השנייה חזר האיש וזכה בעצים. הבין רבי ישמעאל כי, הוא הולך להפסיד עוד ועוד, אמר לו לאותו האיש: 
לכולי עלמא אפקרינהו, ולך לא אפקירנו. כלומר, ההפקר הזה חל על כל העולם חוץ ממך. אתה לא רשאי לזכות בכך פעם נוספת.
הגמרא שואלת, כיצד אמר זאת רבי ישמעאל, והלא אין להפקיר אלא אם כן מפקירים ''לכל העולם''? 
אנו לומדים הלכה זאת מדעת בית הלל אשר פוסקים: הפקר לעניים אינו הפקר, עד שיהא הפקר לעניים ולעשירים.
תשובת הגמרא לשאלה זו, ממש מרתקת: באמת רבי ישמעאל הפקיר לכולם, והמשפט שאמר לאותו בן אדם היה בבחינת: ''מילתא בעלמא הוא דאוקמיה''. כלומר, המטרה היתה לעצור את האיש מלזכות שוב ושוב בעצים, אבל המשפט אינו תקף ובאמת אין אפשרות להפקיר באופן חלקי. 
 

מהו המסר?

אנו מכירים שיטות כאלו גם בנושאי רפואה. נותנים לחולה ''תרופה'' אשר לא מכילה שום מרכיב רפואי, רק כדי ''להרגיע'' את החולה, שיחשוב כאילו קיבל תרופה. תרופה מעין זו נקראת ''פלצבו''. ניתן לכנות זאת כ''משפט/תרופת סרק''.
גם הורים ומחנכים יכולים לנקוט בשיטה זו מידי פעם, ולומר לילד ''משפט מרגיע'' למרות שאין שום דבר מאחורי משפט זה. השימוש באפשרות זו, אמורה להיות מוגבלת, כמו בכל דבר בחיים שאין להגזים בו.


המאמר לע''נ  אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר