הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי עקיבא מחברו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא לז ע"ב
ורמינהי: נפל הבית עליו ועל אמו,
יורשי הבן אומרים: האם מתה ראשונה,
ויורשי האם אומרים: הבן מת ראשון,
אלו ואלו מודים שיחלוקו.
ואמר רבי עקיבא: מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן! -
1.
ראה מה שכתבתי על הסוגיה המקבילה [העיקרית] במסכת יבמות דף קי"ח
בגמרא:
"מתני'. נפל הבית עליו ועל אמו - אלו ואלו מודין שיחלוקו. אמר ר"ע: מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן. אמר לו בן עזאי: על חלוקין אנו מצטערין, אלא שבאת לחלק עלינו את השוין. "
2.
מדברי בן עזאי לומדים עיקרון חשוב בהלכה, שיש למעט ככל האפשר במחלוקות, ולכן הוא "בא בטענה" לרבי עקיבא על כך שהוא מוסיף מחלוקת.
2.1
אמנם יתכן שגם רבי עקיבא לא מוסיף מחלוקת אלא רק אומר על עצמו שאם הוא היה אומר את הדין במשנה הקודמת, שיחלוקו, אזי בנידון של משנתנו היה מודה [ריטב"א].
3
מהנוסח "שבאת לחלק" מחדשת הגמרא, שנלמד מכאן, שבן עזאי היה במשך זמן מסויים תלמיד-חבר של רבי עקיבא.
4.
לגבי פסיקת ההלכה:
רא"ש מסכת בבא בתרא פרק ט סימן מ:
מתני' נפל הבית עליו ועל אמו אלו אלו ואלו מודים שיחלוקו אמר ר' עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן א"ל בן עזאי על החלוקין אנו בושים אלא שבאת לחלק עלינו את השוין:
גמ' בחזקת מי
ר' אילעא אמר בחזקת יורשי האם*
ור' זירא אמר בחזקת יורשי הבן
כי סליק ר' זירא קם בשיטתיה דר' אילעא
קם רבה בשיטתיה דר' זירא
אמר ר' זירא שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים
וטעמא מאי אמר אביי הואיל והוחזקה נחלה לאותו השבט
מדהביא רב אלפס ז"ל דברי אלו האמוראים המפרשים דברי ר' עקיבא מכלל דסבירא ליה הלכה כר"ע
הוא מדגיש שההוכחה ששיטת רבי עקיבא היא להלכה מכך שהרי"ף ציטט את כל הדעות הנ"ל שמפרשות את רבי עקיבא.
4.1
אמנם מהגמרא עצמה אין הכרח שהלכה כרבי עקיבא כיוון, שכך היא דרך הגמרא להסביר דברי תנאים אע"פ שאינם להלכה [ולא אומרים כאן שהלכה כרבי עקיבא מפני ש"סוגיה כוותיה"].
ההוכחה היא רק מדברי הרי"ף, כפוסק, שמביא רק את הנצרך להלכה.
5.
ואע"ג דאין הלכה כר' עקיבא אלא מחבירו ולא כנגד רבו
הרא"ש מקשה: לפי הכלל שהלכה כרבי עקיבא מחברו, דהיינו רק כנגד תנא בודד שחולק עליו, אבל אם רבים חולקים עליו – אין הלכה כרבי עקיבא. וממילא, הרישא של המשנה - ששנויה כ"סתם" ללא שם תנא - נחשבת כרבים וההלכה צריכה שתהיה כמותם ולא כרבי עקיבא.
5.1
ויש להעיר: למעשה, הרישא של המשנה היא "סתם" משנה וצריכה להיות אליבא דרבי מאיר – לפי הכלל: "סתם משנה – רבי מאיר", ויוצא שרבי עקיבא סובר כנגד רבי מאיר, ובהחלט ראוי שההלכה תהיה כרבי עקיבא, משני נימוקים: מפני שהלכה כרבי עקיבא מחברו – מרבי מאיר,
והנימוק השני: רבי עקיבא היה רבו של רבי מאיר וההלכה צריכה להיות כמותו.
5.2
אבל הרא"ש נוקט ש"סתם משנה", אפילו אם היא ר' מאיר הרי שתוקפה היא כרבים ["כרבים"], וממילא איך הלכה כרבי עקיבא כנגד רבים.
[יש על כך דיונים ארוכים בנושא של "סתם משנה"]
5.3
אולם קשה לי על הרא"ש מנקודה אחרת, ידוע ומקובל, שכאשר הגמרא או אמוראים פוסקים באופן נקודתי וספציפי בניגוד לכללים הרי שההלכה תהיה כמותם,
והרא"ש הרי הראה שבסוגייתנו שלושת האמוראים פסקו כר"ע ["סוגיא כוותיה"], א"כ אין בעיה בכך שההלכה כרבי עקיבא למרות שהוא חולק על רבים.
5.4
אומנם השווה לדברינו לעיל בסעיף 4.1.
6.
ממשיך הרא"ש:
נראה הכא מדקאמר בן עזאי על החלוקים אנו בושים וכו' מכלל דת"ק היינו בן עזאי וכרבי אילעא וכרבי זירא דאמרי בחזקת האם וגם אביי מפרש דבריהם ...
הרא"ש מתרץ את שאלתו כך: הרישא של המשנה היא דעת יחיד, של בן עזאי. ההוכחה שלו היא מכך שבן עזאי אומר לרבי עקיבא: "על חלוקין אנו מצטערין" – זאת אומרת שמדובר על עצמו בהקשר הדברים שנאמרו ברישא של המשנה, ולכן, יוצא אפוא שמבנה המשנה הוא כך:
הרישא – בן עזאי
המציעתא – רבי עקיבא
הסיפא – בן עזאי.
7.
מסקנה: הלכה כרבי עקיבא מחברו - בן עזאי.
