סקר
האם אתה לומד דף יומי עם תוספות?






 

הקשבה מתונה / רפי זברגר

בבא מציעא דף נ ע''א 

 

הרקע

למדנו במשנה בדף מ''ט כי דין אונאה בממון הוא שתות. כלומר, אם המוכר מכר את החפץ ביותר משישית מערכו, הרי ניתן לבטל את המקח, והמוכר חייב להחזיר את הכסף. אם ההפרש פחות משישית, אין זו אונאה. ואם בדיוק שישית, הרי שניתן לתבוע את ההפרש במחיר, אך לא לבטל את המקח..  
 

הנושא

יש שתי מחלוקות במשנה ביחס לאונאה:
1. מהו שיעור אונאה – עתה למדנו שהשיעור הוא שישית מדמי החפץ – זוהי דעת חכמים, אשר נפסקה גם להלכה.
רבי טרפון [גר בלוד], חולק וסובר כי המידה היא שליש. כלומר, רק אם המוכר מכר ביותר משליש ערך החפץ, הוא עובר על איסור אונאה וניתן לבטל את המקח.
2. עד מתי מותר להחזיר את המקח? האדם אשר התאנה (מכרו לו יקר מידי, עד כדי איסור אונאה) יכול לתבוע את המקח לזמן מוגבל. לפי חכמים: עד אשר יראה לתגר או לקרובו. כלומר, זמן סביר שהוא יכול לבדוק את המקח, ע''י סיוע של בעל מקצוע (תגר) או קרוב משפחה. לאחר זמן זה, אין המתאנה [קונה או מוכר] יכול לחזור בו מהמקח.
רבי טרפון אמר: כל היום מותר להחזיר [זמן ארוך יותר מזמנם של חכמים].
המשנה מתארת בסופה דוח שיח מעניין בין תגרי לוד לרבי טרפון, אשר כאמור גר בעיר זו. לאחר ששמעו את פסיקתו של רבי טרפון, אשר ''משפרת'' את תנאיהם הכלכליים, שמחו מאוד, שכן, לפי רבי טרפון, רק אם מכרו חפץ בשוק בסכום הגדול משליש מערך החפץ הנקוב בשוק, רק אז אם עלולים להפסיד את העסקה, והקונה יוכל לבטלו, וכל זאת, למרות שמכרו ביותר משישית מערך החפץ, עובדה שלפי חכמים היו יכולים לאבד את העסקה.
אבל לאחר, ששמעו את הפסיקה השניה של רבי טרפון, המאפשר לקונה לבטל את המקח במשך כל יום המכירה, עובדה המריעה את תנאיהם ביחס לדברי חכמים, ''החליטו'' שלא לקבל את שני הפסקים של רבי טרפון. בבחינת ''לא מדובשיך ולא מעוקציך'' [לא צריך, לא את הדבש [שליש לעומת שישית] ולא את העוקץ [אפשרות חזרה במשך יום שלם לעומת ''עד שיראה לתגר או לקרובו'', לפי חכמים].
הדיונים של המשנה עסקו במקרה והאונאה הייתה בדיוק שישית.
הגמרא דנה בדין של ''פחות משישית'', אשר אמרנו במשנה, כי יש ''מחילה'' של המתאנה [קונה או מוכר]. האם מחילה זו חלה מיד, או רק ''לאחר שיראה לתגר או לקרובו''.
בהמשך, שואלת הגמרא שאלה דומה לגבי ''יותר משישית'', האם אפשרות ביטול המקח היא אפשרות הקיימת ''לעולם'' ואל מוגבלת בזמן, או רק ''עד שיראה לתגר או לקרובו''.
בסופם של כל הדיונים, פסק רבא בכל המקרים (שישית, פחות משישית ויותר משישית) זמן החזרה – ''עד שיראה לתגר או לקרובו''.
 

מהו המסר?

ראינו כי תגרי לוד שמחה ''שימחה מוקדמת מידי''. שמעו רק חצי הלכה של רבם, רבי טרפון [אונאה שליש ולא חצי], ולא חיכו לשמוע את כל ההלכה [מותר לחזור במשך כל היום]. ננסה ללמוד מכך מספר תובנות לחיים:
1. להקשיב עד הסוף. הרבה אנשים מתקשים להקשיב. שומעים חצי מילה ומיד מגיבים עם הרבה רגש, ללא בחינה מדוקדקת של הסוגיא. להקשיב עד הסוף, לחשוב מספר שניות ואז להגיב. לא פשוט, אבל מאתגר ודורש ''אימון''.
2. נובע ממסקנה קודמת: לא להיות פזיז באופן כללי. מהירות, יעילות – כן, פזיזות – לא. לנסות לחשוב היטב, לשקול פעם ועוד פעם, ואז לעשות או לא לעשות את הפעולה.
3. כדאי ורצוי לשמוח במה שיש לנו, ויש לכל אחד הרבה מאוד. רק אם נפקח את העיניים, ונראה את המשפחה הנחמדה העומדת לצדנו, את החיים והבריאות שכלל וכלל לא ברור מאליו, את היכולת לקום כל יום מחדש, ללכת לעבוד ולחזור ''לבית חם ואוהב'' כל הדברים הללו שווים זהב. יש על מה לשמוח.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר