הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הגירסא: רבא או רבה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא נב ע"א
מאי שנא בסלע דפליגי, ומאי שנא בטלית דלא פליגי? -
אמר רבא: מאן תנא טלית - רבי שמעון היא.
אביי אמר: טלית עד שתות מחיל איניש, דאמרי אינשי: עשיק לגביך ושוי לכרסיך.
סלע, כיון דלא סגי ליה - לא מחיל.
נדון כמי פוסקים - בלי דיון בתוכן עצמו.
1.
רבא ואביי מיישבים את שאלת הגמרא.
2.
רא"ש מסכת בבא מציעא פרק ד סימן יט:
גמ' מ"ש בסלע דפליגי ומאי שנא בטלית דלא פליגי. אמר רבא מאן תנא טלית רבי שמעון היא.
אביי אמר טלית עד שתות מחיל איניש כדאמרי אינשי עשיק לגביך ושוי לכריסיך. סלע כיון דלא סגי ליה לא מחיל.
והלכה כרבא.
הרא"ש מביא שהרי"ף פוסק כרבא. כנראה, שהנימוק לפסיקתו הוא הכלל שהלכה כרבא נגד אביי [חוץ מההלכות של יע"ל קג"ם].
2.1
והוא מרחיב בעניין פסיקתו של רבא:
הלכך הלכתא כר' שמעון בסלע דסתם לן תנא כוותיה בטלית וכבר פסק רבא בטלית כוותיה מדאמר רבא הלכתא פחות משתות נקנה מקח.
ע"כ דברי רב אלפס ז"ל.
3.
והרא"ש עצמו קובע:
אמנם יראה דרבה גרסי' הכא ולא רבא שלא מצינו בכל הגמ' שקבע רב אשי דברי רבא קודם אביי.
בכל הש"ס תמיד מוזכר אביי לפני רבא כשמובאת מחלוקת ביניהם.
3.1
כי אביי מלך קודם רבא והיה פותח תחלה בבית המדרש
הלכך נקבעו דבריו תחלה.
אביי היה מבוגר מרבא ובבית המדרש אביי היה מתחיל את הדיון ביניהם.
ולכן "עורך הגמרא" סידר את דבריהם באופן כרונולוגי.
3.2
סוף דבריו מעניינים, כי לפי דבריו יתכן שכל ההסבר שלו כאן נכון רק באותן הלכות שנידונו ביניהם בבית המדרש בדיון פנים אל פנים, ולא בדיון בין 2 מסורות שמסרו תלמידיהם בזמנים שונים.
דומה לכך שיש אומרים שתלמיד לא רשאי לחלוק על רבו רק "בפניו".
3.3
מסקנת הרא"ש:
וכיון דגרס רבה א"כ הלכה כאביי דבתראה הוא:
יש לגרוס בסוגייתנו "רבה" במקום "רבא", וממילא ברור, שרבה מובא בסוגייתנו קודם לאביי, כי רבה היה רבו של אביי.
וממילא גם הלכה כאביי דווקא, כי אביי מוגדר כ"בתראי" [=מאוחר] ביחס לרבה [ואע"פ שהיה תלמידו של רבה], והכלל הוא ש"הלכה כבתראי".
3.4
והרמב"ן מוסיף, שגם לפי מי שסובר שלא פוסקים הלכה כבתראי כשמדובר בתלמיד נגד רבו בכל זאת בסוגייתנו הלכה תהיה כאביי כי הוא מיישב את הסתירה בין שתי המשניות בסוגייתנו.
3.5
יוצא מדברי הרמב"ן, שלפעמים פוסקים כתלמיד נגד רבו [אולי רק בצירוף הכלל של "הלכה כבתראי"] כשדברי התלמיד מסתברים יותר ["מסתבר טעמיה"]. לא בגלל שהסברא טובה יותר, אלא מפני שה"רווח" מההסבר גדול יותר, כמו בסוגייתנו, שעדיף הסבר שמיישב סתירה בין שתי משניות על פני הסבר שמעמיד את המשניות במחלוקת.
4.
ראה ב"מסורת הש"ס, ציון ד-ה: "גירסת הרי"ף איפכא, עיין ברא"ש" [הערה: ולא מצאתי כך ברי"ף].
או שהוא מתכוון לומר שדברי אביי בסוגייתנו מובאים לפני דברי רבא, או שכוונתו לומר שבמקום "רבא" יש לגרוס "אביי", ולהיפך.
