הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"תני תנא קמיה... איסמיה"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא נח ע"א-ע"ב

תני תנא קמיה דרבי יצחק בר אבא: קדשים שחייב באחריותן - חייב,
שאני קורא בהן בה' וכחש,
ושאינו חייב באחריותן - פטור, שאני קורא בהן בעמיתו וכחש. -
אמר ליה: כלפי לייא?
איפכא מסתברא! -
אמר ליה: איסמיה? - אמר ליה: לא, הכי קאמר: קדשים שחייב באחריותן - חייב, דאיתרבו מבה' וכחש,
ושאינו חייב באחריותן - פטור, דאמעיט מבעמיתו וכחש.

1.

ביאור הביטוי "תמי תנא קמיה" ודומיו:
הליכות עולם שער שני פרק א:

כא. הא דאתמר בכמה דוכתין תני תנא קמיה דרבא תני תנא קמיה דר"י וכן הרבה בגמרא, ר"ל תנא בכאן אמורא על שם שקבל האי מתניתא מרבו ובא וספרה שהברייתות לא היו שגורות בפי הכל (ונודע) [כמו שנודע] וכדאמרינן בעלמא פלוני אתא ואייתי מתניתא בידיה, וכן הוא תני לה והוא אמר לה בהרבה מקומות כלומר הוא קבלה מרבו והוא פירשה מסברתו, וכן פירש"י פ"ק דחולין:

כלומר, מדובר בברייתא שלא היתה ידועה לחכמים רבים.

1.1
נראה לי לומר שמדובר בברייתות שנוצרו בתקופת המעבר בין דורות התנאים [רבי יהודה הנשיא] ודורות האמוראים, ועל כן לא "נלמדו" בדייקנות על ידי האמוראים.

1.2
או אולי להיפך, מדובר בברייתות קדומות שהיו כבר לפני "רבי", ומפני ש"רבי" ותלמידיו - משום מה - לא שיבצו אותן בקבציהם על כן הם נמסרו לאמוראים באופן שלא היו מנוסחות באופן ברור ומחייב.

2.
ראוי להביא את דבריו של הרב פרופ' עזרא ציון מלמד בספרו "מדרשי הלכה של התנאים בתלמוד הבבלי":

כאן כדאי להעיר, שבכל המקומות שיש "תני פלוני או "תני תנא" קמיה דאלמוני", מפרש האמורא-הרב או מקשה, מגיה או משלים, מתנגד או מסכים לברייתא שהביא ה"תנא" היושב לפניו. ויש שמעירים גם התלמידים. ויש שאין אחריה הגהה או הערה, אלא היא מוסיפה על המשנה, או באה לסייע למה שלפניה, או להשלים את הברייתא שלפניה ולהוסיף עליה.
אך לא תמיד "תקונו" של האמורא-הרב הגהה היא. לפעמים הוא תקון שבוש, כלומר ה"תנא" נשתבש באמת והאמורא מתקן את שבושו.

הוא מפרט יותר מהאמור לעיל בסעיף 1.

3.
הביטוי "איסמיה" /"איסמייה" - 7 מופעים בש"ס, ובכולם מוזכר ביטוי זה אחרי שהובאה ברייתא בניסוח של "תני תנא קמיה דרב...", או "תני רב... קמיה דרב..."

4.
בכל המופעים [שסעיף 3 מתייחס אליהם] תשובת הגמרא היא "לא, הכי קאמר...", או ביטוי דומה לביטוי "הכי קאמר".

5.
נראה לי להסיק מכל האמור לעיל כדברינו לעיל בסעיף 1.2, שכנראה היו ברייתות שלא רק שלא היו ידועות לכלל האמוראים, אלא הם אף נמסרו שלא כציטוט מדוייק,
ולכן עלתה השאלה - "איסמייה"? - האם להשמיטן מ"אוצר הברייתות" של אותו אמורא - ותשובת הגמרא, שיש צורך "רק" לתקנן על פי סברא, ולא על סמך מסורת.

5.1
האמור בסעיף 5 מתייחס רק לאותם 7 מופעים בש"ס שמוזכרים לעיל בסעיף 3.