בעיתו ובזמנו / רפי זברגר

בבא מציעא דף נח ע''א 

הרקע

למדנו במשנה בדף נ''ו על הלכות שונות החלות על ארבעה נושאים: עבדים, שטרות, קרקעות והקדשות. 
למדנו שם שלארבעה דברים אלו אין אונאה, וגם אין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה אם גנבו אותם.
כמו כן למדנו במשנה כי שומר חינם, אשר בדרך כלל נשבע שלא גנב ולא פשע בשמירתו, על ארבעה דברים הללו אינו נשבע. וסיימנו, בדין שומר שכר, אשר בדרך כלל משלם על גניבה ואבדה, בארבעה דברים הללו אינו משלם. 

הנושא

בסוף הדף הקודם שאלה הגמרא על הדין של שומר חינם הפטור משבועה, כי ישנה סתירה לכאורה ממשנה במסכת שקלים (פרק ב', משנה א'): בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו, אם משנתרמה התרומה – נשבעים לגזברים, ואם לאו – נשבעים לבני העיר.. מדובר באנשי עיר מסוימת ששלחו שליחים לירושלים, על מנת להעביר את השקלים שהם אספו בעירם [מצוות מחצית השקל, המחייבת תרומת מחצית השקל מדי שנה בשנה], ולהעבירם לבית המקדש. 
התרומה נגנבה או אבדה, חייבים להישבע שלא פשעו, אבל למי נשבעים – תלוי במועד הגניבה: אם לאחר שתרמו את השקלים למקדש – נשבעים לגזברי המקדש, אם לפני התרומה – נשבעים לבני העיר ששלחו אותם לשליחות זו, ואז: בני העיר שוקלים אחרים תחתיהן [מביאים שקלים נוספים במקום אלו שאבדו]. אנו רואים מכאן ששומר חינם נשבע, למרות שמדובר בכסף של הקדש.
המשנה שם מסיימת בהלכה נוספת: נמצאו [הגנבים] או שהחזירום הגנבים – אלו ואלו שקלים הם, ואינם עולים לשנה הבאה. כלומר, למרות שבסופו של דבר תרמו שקלים אחרים, אין אומרים שנתרמו פעמיים שקלים, ואולי נגדיר את השקלים הכפולים ''על החשבון'' לקראת שנה הבאה – אין אומרים זאת, ובני העיר יצטרכו לתת שוב מחצית השקל בשנה הבאה.  

מהו המסר?

למדנו היום, שעשייה מרובה בשעתה, אינה פותרת אותנו מעשייה נוספת בהמשך. למרות שאנשי העיר נתנו פעמיים מחצית השקל, אין אנו פוטרים אותם מלתת שוב בשנה הבאה. אמנם, נתינת השקלים פעם שניה, נבעה מגניבה ואבדה של השקלים אשר נתרמו כבר, בכל אופן, ניתן להסיק מכאן מסקנות כי אין להרבות ואין להוסיף על הנדרש בזמן, כדי לחסוך נתינה מאוחרת בהמשך. כל דבר יש לעשות ''בעיתו ובזמנו''. אם השנה יש לתת מחצית השקל, יש לתת זאת, ולא לחשוב על ''השקעה'' השנה על מנת להיפטר בשנה הבאה.
למדנו כלל זה במשלי (ט''ו, כ''ג): שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב. וננסה להפנימו בכל מהלך חיינו.
לכל זמן, אומר קוהלת בספרו (ג', א') וממשיך שם: עֵת לָלֶדֶת – וְעֵת לָמוּת, עֵת לָטַעַת – וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ,...


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]