סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי – חזרן

 

"רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: מאי טעמא אמרו רבנן פוסקין על שער שבשוק ואף על פי שאין לו דאמר ליה: שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי, מאי אהנית לי? אי הוו לי זוזי בידי הוה מזבנינא בהיני ובשילי בזולא" (בבא מציעא, סג ע"ב).

פירוש: רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ [שאמרו שניהם]: מַאי טַעְמָא [מה טעם] אָמְרוּ רַבָּנַן [חכמים] שפּוֹסְקִין עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ דְּאָמַר לֵיהּ [שאומר לו] הקונה למוכר: שְׁקִילָא טִיבוּתִיךְ וְשַׁדְיָיא אַחִיזְרֵי [נטולה טובתך ומוטלת על הקוצים], כלומר, אין אתה עושה לי כל טובה. שכן מַאי אַהֲנִית [מה הועלת] לִי? אִי הָווּ [אם היו] לִי זוּזֵי [זוזים, כסף] בְּיָדִי הֲוָה מְזַבְּנִינָא [הייתי קונה] בּעיירה הִינִי וּבעיירה שִׁילִי בְּזוֹלָא [בזול], ואם כן מה שאני מקבל לפי השער של השוק היום איננו רווח עבורי (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: חזרן (במבוק)    שם באנגלית:  Bamboo  שם מדעי: Bambuseae

שם נרדף במקורות: חיזרא 


נושא מרכזי: מהו חיזרא?

 
מלאכת פיענוח זהותם של צמחים ובעלי חיים המוזכרים במקורות (מקרא וספרות חז"ל) אינה פשוטה ופעמים רבות גם אינה יכולה לספק תשובות מוחלטות. הקושי העיקרי בזיהוי נובע מכך שבמשך מאות שנים נלמדו המקורות בסביבה בעלת פאונה ופלורה שונים מזו שהכירו אבותינו בא"י ובבל. גורמים נוספים המסבכים את תמונת הזיהוי הם השתנות השפה והעלמותם של מינים מנוף הארץ. מקורות המידע שניתן להעזר בהם לצורך זיהוי מינים הם מסורות קיימות (גם אם הן חלקיות), השוואה לשפות אחרות, ובעיקר לשפות שמיות, ושימוש בתאורי מאפיינים המופיעים במקורות. במקרה של "חיזרא" (חיזרי בצורת הרבים) לענ"ד המקורות רומזים לפחות על שתי משמעויות שונות של השם דבר המתבטא גם בפרשנות רש"י שאיננה אחידה בכולם.
 

חיזרא – קוצים

הביטוי "שקילא טיבותיך ושדייא אחיזרי" מופיע במקומות נוספים במשמעות שטובתך כבר אינה מועילה ואתה יכול להשליכה על "חיזרי". במסכת שבת (סג ע"ב) אנו לומדים על אשה שהפילה עוברה לאחר שנבהלה מנביחות כלב. לאחר שבעל הכלב הודיע לה שאין לו ניבים אמרה: "שקולא טיבותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד". מפרש רש"י: "שקולא - נטולה טובתך, ומוטלת על הקוצים". פירוש זה הולם היטב את הביטוי המביע את חוסר התועלת בטובה. טובה המונחת על קוצים אינה ראויה יותר לשימוש.

בפירושי רש"י ל"חיזרא" מתגלה, לכאורה, חוסר עקביות. במסכת ברכות (ח ע"א) נאמר: "... אסכרא דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא, ואיכא דאמרי: כפיטורי בפי ושט וכו'"(1). מפרש רש"י: "כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא - כענפי הסירים הנסבכים בגזת הצמר כשאדם נותק בחזקה ומשליך לאחור, שאי אפשר שלא ינתק הצמר עמה". לפירושו, אם כן, החיזרא הוא ענף צמח קוצני (סירים) המסתבכים בגיזת צמר. בהמשך המסכת (ברכות, יב ע"ב) אנו מוצאים: "רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף זקיף כחיויא"(2). שם הוא מפרש: "כחיזרא - שבט ביד אדם, וחובטו כלפי מטה בבת אחת". בנדרים (מא ע"א) אומר רבא: "האי אישתא אי לאו דפרוונקא דמלאכא דמותא, מעלי כחיזרא לדיקלי וכו'". רש"י מפרש שם: "כי חיזרא לדיקלא - כמו האטד שמקיף הדקל ומגין לפירות שאין יכולים למשמש בו וכו'". בגמרא בביצה (לג ע"א) מוזכר החזרא כענף חד המשמש כשפוד לצליית בשר: "חזרא, רב נחמן אסר ורב ששת שרי. ברטיבא כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי ביבשתא. מאן דאסר, אמר לך: לא נתנו עצים אלא להסקה. ומאן דשרי, אמר לך: מה לי לצלות בו, מה לי לצלות בגחלתו"(3). רש"י: "חזרא - ענף עץ שהוא חד כקוץ, וראוי לתקעו בצלי כמין שפוד ולצלות בו".

הסתירה לכאורה בין הפירושים היא בכך שמצד אחד החיזרא מוצג כ"שבט" או שפוד חד ומאידך הוא "ענפי סירים" ואף "אטד" שהוא צמח קוצני. ניתן ליישב את הקושי בדברי רש"י בכך שנניח שאכן קיימים שיחים קוצניים בעלי ענפים הנראים כשבטים ועשויים לשמש כשפוד או כגדר חיה המגנה על היבול מפני פולשים. אין בידי הסבר לפירוש רש"י לדברי הגמרא בבבא מציעא (ס ע"ב): "תנו רבנן: אין משרבטין את הבהמה, ואין נופחין בקרביים, ואין שורין את הבשר במים. מאי אין משרבטין? הכא תרגמו: מיא דחיזרא, זעירי אמר רב כהנא: מזקפתא"(4). מפרש רש"י: "מיא דחיזרא - משקין אותה מי סובין, והם נופחין מעיה ושערה נזקף".
 

חיזרא – חזרן (במבוק)

ייתכן והמקור הקדום ביותר לזיהוי השם חיזרא הוא פירוש רב האי גאון המובא על ידי "הערוך" ועל פיו חיזרא הוא "אחד ממיני הקוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר". "אלחזר" בערבית הוא הצמח חזרן ששמו המקובל בשפת היום יום הוא במבוק (Bambusa). ייתכן והשעם המוזכר במשנה הוא החזרן: "הטהורין שבעגלה העול המצופה ... סנדלי בהמה של מתכות טמאין של שעם טהורין וכו'". כותב הרמב"ם בפיהמ"ש: "וכבר פירשנו כי שעם אלכ'יזראן". רע"ב מפרש: "שעם - מין גמי". על פי הרמב"ם ניתן היה להשתמש בסיבי החזרן לצורך קשירה כאמור במשנה (כלים, פ"י מ"ו): "... נסר שהוא נתון על פי התנור אם מירח מן הצדדין הציל. היו שנים, עד שימרח מן הצדדין ובין נסר לחברו. עשאן בסינין או בשוגמין אינו צריך למרח מן האמצע". מפרש כאן הרמב"ם וכך גם בפכ"ב מ"י): "ושוגמין כמו שועמין, ושעם הוא "אלכ'יזראן", רוצה לומר אם כרך את השעם על שני העצים עד שנעשו אחד אינו צריך למרח ביניהם".

בשם חזרן נקראת קבוצת צמחים ממשפחת הדגניים המונה כ – 900 מינים. חלק ממיני החזרן הם עשבים ענקיים רב-שנתיים מעוצים בעלי גבעול חלול. מבנה הפרקים של החזרן נותן לו חוזק רב, ומשתמשים בו לבנייה. רוב המינים גדלים בדרום-מזרח אסיה, אבל ניתן למצוא מיני חזרן גם באפריקה וגם באמריקה המרכזית והדרומית. על פי עדותו של אבו אלח'יר אלאשבילי שהיה בוטנאי אנדלוסי בן תקופתו של הרמב"ם ה"ח'יזראן" צומח בהודו על גדות נחלים ומשמש להכנת כלי בית שונים. הוא מציין שצמח זה איננו גדל במקומו ומוסיף שלמעשה כל הצמחים בעלי ענפים גמישים נקראים בשם זה(5).

במדור "העולם" ב"תלמוד המבואר" מציע המפרש את המין חזרן ענק קוצני Bambusa Bambos נקרא גם Bambusa spinosa) כמין הספציפי שאליו מתכוונת הגמרא. מין זה הוא שיח קוצני שגובהו מגיע ל- 25 מ'. צמח זה עונה לתיאורים בגמרא: כאשר הוא צעיר ענפיו גמישים ועשויים להתכופף, כפי שנהג רב ששת בכריעתו בתפילה (ברכות, יב ע"ב), וממפרקיו (נקודות חיבור העלים לגבעול) יוצאים קוצים ולכן ניתן להניח שבעת עקירתו מתוך צמר יסתבכו בו סיבים ויקרעו. אזור התפוצה של מין זה דרום מזרח אסיה ובהודו הוא אחד הבמבוקים הנפוצים ביותר, מהדרום ועד לצפון שם הוא צומח בגבעות של עד 1000 מ' גובה. על פי השערה זו הוא גדל גם בבבל אך דבר זה מוטל בספק.

הבמבוק משמש גם בימינו כאמצעי גידור או הגנה על בוסתנים מפני אדם וחיה בזכות קוציו האימתניים כפי שמתואר בגמרא בנדרים לגבי הדקל. משוכות במבוק משמשות להגנה מפני פגעי מזג האוויר. בסנהדרין (קח ע"ב) הוזכר החיזרא כצמח שנח השתמש בו כמצע לגידול "תולעים" עבור הזיקית. "האי זקיתא לא הוה ידע אבא מה אכלה יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא נפל תולעתא מינה אכלה, מיכן ואילך הוה גביל לה חיזרא כי מתלע אכלה"(6). המדרש המתאר את השיטה שבעזרתה נח הכין מצע לגידול זחלי חרקים ("תולעים") מחייב להניח שאכן קיימים חרקים הניזונים מענפי ו/או עלי הבמבוק. אחד המועמדים הבולטים הוא העש "קודח הבמבוק" (Omphisa fuscidentalis) הניזון מציפת ענפי במבוק ירוקים. זחלי עש זה נחשבים למעדן באזורי תפוצת הבמבוק. כדאי להעיר שענפיו, נצריו ועליו של הבמבוק משמשים כמזון העיקרי של הפנדה הענקית בסין, הפנדה האדומה בנפאל ולמורי הבמבוק של מדגסקר.

זיהוי החיזרא עם הבמבוק כרוך בקשיים: א. בסוגיה העוסקת בזכויות והחובות ההדדיים בין בעל הקרקע והאריס (בבא מציעא, קג ע"ב) נאמר: "אמר רב יוסף: בוכרא וטפתא וארכבתא וקני דחיזרא דבעל הבית, וחזרא גופיה דאריסא"(7). מפרש רש"י: "קני דחיזרא - קנים שנועצים בארץ לארוג בו קוצים או נסרים סביבות השדה ... חיזרא גופיה - הקוצים שאורגין בו סביב בקנים דאריסא". ההבחנה שעורך רבי יוסף בין הקנים המשמשים כשלד לגדר השייכים לבעל הקרקע ובין החיזרא השייך לאריס שוללים את האפשרות שחיזרא הם קני במבוק. ב. הביטוי "נטולה טובתך ומונחת על חזרן" כדי לציין טובה מיותרת או כזו המגיעה באיחור הולם צמחים קטנים מאשר צמחים גבוהים, כדוגמת הבמבוק, משום שהוא נועד להמחיש את חוסר התועלת במעשה שתוצאותיו מונחות על גבי הקרקע. ג. כאמור, ספק אם הבמבוק גדל בבבל.
 

      
 קני במבוק ועלים
 
  קנה במבוק - שים לב לקוצים היוצאים מהמפרק          צילם:  Stan Shebs 


 


(1) פירוש: אַסְכָּרָא דָּמְיָא כְּחִיזְרָא בִּגְבָבָא דְּעַמְרָא דְּלַאֲחוֹרֵי נָשְׁרָא [דומה כקוץ בגיזת צמר שלאחור היא נושרת], שעם הקוץ הנמשך החוצה נקרע גם הצמר עצמו, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי [ויש שאומרים] שהיא כְּפִיטוּרֵי [כחבלים] בְּפִי וֵשֶׁט, הנכנסים בדוחק ושמשיכתם גורמת יסורים.
(2) פירוש: רב ששת, כי [כאשר] כרע כרע כחיזרא [כמקל] בבת אחת ובלא להשתהות. כי קא זקיף [כאשר היה זוקף] זקיף כחיויא [זקף כנחש] המגביה את עצמו מעט מעט, להראות שאימת ה' עליו, בכריעתו ובזקיפתו.
(3) פירוש: חזרא, כלומר: ליטול ענף דק של עץ החיזרא להשתמש בו בתור שפוד, רב נחמן אסר משום מוקצה, כיון שלא עשאו כלי מבעוד יום, ורב ששת שרי [התיר]. ומסבירים: ברטיבא [בענף רטוב] כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שאסור, שהרי אינו ראוי להסקה, ואם כן מוקצה הוא. כי פליגי [כאשר נחלקו] ביבשתא [הרי זה בענף יבש]. מאן [מי] שאסר, רב נחמן, אמר לך: לא נתנו עצים אלא להסקה, ולכל צורך אחר הרי הם כמוקצה. ומאן דשרי [ומי שהתיר] אמר לך: כיון שעשוי כל עץ לצלות בו מה לי לצלות בו כשהוא תחוב בתוך הבשר, מה לי לצלות בגחלתו? והצלייה בגחלתו הלא מותרת ואף מותר לטלטלו לצורך זה.
(4) פירוש: תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]: אֵין מְשַׁרְבְּטִין אֶת הַבְּהֵמָה, וְאֵין נוֹפְחִים בַּקְּרָבַיִים (במעיים) הנמכרים כבשר, שיראו גדולים יותר, וְאֵין שׁוֹרִין אֶת הַבָּשָׂר בַּמַּיִם שישתנה צבעו ויהא נראה כמובחר יותר. ושואלים: מַאי [מה פירוש] "אֵין מְשַׁרְבְּטִין"? הָכָא תַּרְגְּמוּ [כאן, בבבל, הסבירו], שמשקים אותה מַיָּא דְּחִיזְרָא [מי חיזרן], והם גורמים לה שתתנפח, וניראית שמנה יותר. זְעֵירֵי אָמַר בשם רַב כָּהֲנָא: מִזְקַפְתָּא, שמקרצפים ומנקים אותה, והיא נראית יפה יותר.
(5) על פי ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 163
(6) פירוש: הַאי זִקִּיתָא [זיקית זו] לֹא הֲוָה יָדַע [היה יודע] אַבָּא מָה היא אָכְלָה [אוכלת]. יוֹמָא חַד הֲוָה יָתֵיב וְקָא פָּאלֵי רִמּוֹנָא [יום אחד היה יושב אבא וקולף רמון], נָפַל תּוֹלַעֲתָא מִינָּהּ [תולעת ממנה] ואָכְלָה אותה הזיקית. מִיכָּן וְאֵילָךְ הֲוָה גַּבֵּיל [היה לש] לָהּ חִיזְרָא, כִּי מַתְלַע אָכְלָה [מיני עשבים, וכאשר היו מתליעים, היתה אוכלת].
(7) פירוש: אָמַר רַב יוֹסֵף: בּוּכְרָא וְטַפְתָא וְאַרְכַּבְתָּא וְקָנֵי דְּחִיזְרָא [הגידור הראשון של תעלת המים והשני והשלישי וכן הקנים שעושים בכדי לשים עליהם קוצים בגדר] הם משל בַּעַל הַבַּיִת, וְחִזְרָא גּוּפֵיהּ דְּאָרִיסָא [והקוצים עצמם שעושים לגדר הם של האריס].
 


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר