חידות וחידודים על הדף / אריה פלהיימר

בבא מציעא נד-ס

1. באיזה עניין נזכר:

א. "אף לא יתלה עיניו"?
ב. חשיבות הדאגה למישור הגשמי בביתו של אדם?
ג. עני שקיבל לחם לצדקה?
ד. "בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות"?
 

2. מי הוא זה ואיזה הוא:

א. שגמל למבקריו הבלתי רגישים בדברי מוסר נאותים?
ב. שגילה לציבור מרשם להתעשרות, ומהו?
ג. שקיבל על עצמו משימה, המזכירה את זו של חבורת "קצין העיר", שתפקידה לבשר למשפחת הרוג על מות יקירה?
ד. שלו הייתה קיימת בורסה בימיו, היו כל פעמוניה מצלצלים בקול ענות גבורה "מוכרים בלבד"?
 

3. מה המשותף ל:

א. "כמה עולה?", "זכור", "זכור" ?
ב. "חרוב, אמת המים, כתלי בית המדרש?
 

4. השלם:

א. "כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה ב............".
ב. "גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו......... ............ וזה לא נאמר בו ......... ............".
ג. "נוח לו לאדם ש...... על ספק...... ....... ואל ילבין פני חבירו ברבים".
ד. "לעולם יהא אדם זהיר ב........ אשתו שמתוך ש........... מצויה אונאתה.........".
ה. "איתתך גוצא...... ותלחוש לה".
ו. "כל השערים ננעלים חוץ משערי........".
 

5. שונות:

א. מהו הרכיב המשותף לכל סוגי אונאת הדברים הנמנים על ידי המשנה והגמרא?
ב. ידועה ההלצה על אותו אחד, שהתרברב בשליטתו הבלעדית בנושאים העיקריים בביתו: את ההחלטות הפוליטיות העולמיות הגורליות מקבל אך ורק הוא, ואילו האישה קובעת אך ורק בנושאי הבית, כגון בבחירת מקום המגורים, במציאת שידוך לילדים ועוד כיו"ב. מה לזה ולענייננו?
ג. הפתגם המודרני "בבית התלוי אין מזכירים את החבל" מושתת על "היינו דאמרי אינשי" בענייננו. מהו?
ד. איזהו האיסור, שמוכרי מכוניות במגרשי מכירות עלולים לדוש בו ביום – יום?

 

תשובות

1. באיזה עניין נזכר:
א. "ר"י אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים", נ"ח: 2 אחרי ההתרחבות.
ב. "אמר רב יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה", נ"ט. ברבע התחתון.
ג. לפי אחת הדעות, הוסחה דעתה של אימא שלום, אשת רבי אליעזר, מבעלה שנפל על פניו, בגין עני שעמד על הפתח וביקש לחם, נ"ט: 10 למטה.
ד. "מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות בגר מפני שסורו רע", נ"ט: 4 למטה.

2. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. "... ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני אומר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב", נ"ט. 6 למעלה.
ב. "והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו", נ"ט. 2 למטה.
ג. "...ונמנו עליו (=על רבי אליעזר) וברכוהו ואמרו מי ילך ויודיעו אמר להם ר"ע אני אלך שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו", נ"ט: 5 לפני ההתרחבות הראשונה.
ד. לאחר שרבי אליעזר קיבל את הבשורה על נידויו, "לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחטים ושליש בשעורים ויש אומרים אף בצק שבידי אשה טפח", נ"ט: 2 לפני ההתרחבות השנייה. על התפתחות כגון זו יורדת הבורסה פלאים, כך שאיש אינו קונה באותה שעה, אלא מנסה להיפטר מכספו.

3. מה המשותף ל:
א. שלושת ההיגדים הללו הם הדגמה לאיסור הונאת דברים: השאלה למחירו של חפץ כשאינו מתכוון לקנותו, ההטחה בפני בעל תשובה: "זכור מעשיך הראשונים" וכיו"ב בפני בן גרים: "זכור מעשה אבותיך", נ"ח: במשנה.
ב. אלו הם העדים שגייס רבי אליעזר להוכחת טענתו בעניין טיהורו של "תנורו של עכנאי", נ"ט: בשליש הראשון.

4. השלם:
א. "כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים", נ"ח: ברישא של המשנה.
ב. "גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך", נ"ח: 10 למטה.
ג. "נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים", נ"ט. 1 למעלה.
ד. "לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה", נ"ט. בסוף השליש העליון.
ה. "איתתך גוצא גחין ותלחוש לה", נ"ט. מתחת לחצי העמוד.
ו. "כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה", נ"ט. מעל השליש התחתון.

5. שונות:
א. הרכיב המשותף הוא הצער הנגרם לזולת. נ"ח: נ"ט.
ב. "...והא אמרי אינשי איתתא גוצא גחון ותלחוש לה לא קשיא הא במילי דעלמא והא במילי דביתא", דהיינו, הגבר מחליט "בענייני עלמא" ואילו האישה מחליטה בענייני הבית, נ"ט, מתחת לאמצע.
ג. "דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא" (=זה שיש לו תלוי במשפחתו לא יאמר לו לחבירו תלה דג"), נ"ט: 2 למטה.
ד. הדגשה מוגזמת של המראה החיצוני של המכונית נכללת באיסור "אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים", שכן היא עלולה להטות את לבו של הקונה באמצעים שוליים, ס. 3 למטה.

המחבר מוכן ברצון לשלוח את החידון ישירות לדוא"ל הפרטי, ואף ישמח לקבל הארות והערות. את הבקשה יש להפנות ל [email protected]