סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

צד אחד מותר  / רפי זברגר

בבא מציעא דף סג ע''א

 

הרקע

ישנה מחלוקת אמוראים בעמוד א' בין רב לרבי ינאי האם עושים ''אמנה לדמים'' או לא. לפי כולם ניתן לעשות ''אמנה לפירות''. ננסה להסביר: אמנה לפירות – אדם משלם סכום כסף לחברו, על מנת שייתן לו בעתיד פירות, לפי השער הנוכחי. כלומר, אם עכשיו עשרה קילוגרם עולים מאה שקל, הרי שהוא נותן מאה שקל, ומקבל תמורתם עשרה קילוגרם פירות בהמשך, למרות שמחירם של הפירות השתנה. אפשרות כזאת כאמור מוגדרת ''אמנה לפירות'' ומותרת לפי כולם.
"אמנה לדמים'' – הפוך מהמקרה הראשון: הקונה מקבל עכשיו פירות, כדי שמוכר יקבל בהמשך את דמי הפירות, על פי ערכם הנוכחי. כמו בדוגמא הקודמת, המוכר נותן לקונה עשרה ק''ג פירות, והקונה ייתן למוכר בהמשך מאה שקל, למרות שמחיר הפירות הספיק להשתנות, עד מועד התשלום. במקרה זה יש מחלוקת, רב אומר אין עושים אמנה בדמים, ורבי ינאי סובר שאין הבדל בין שתי האמנות, ומותר לעשות גם אמנת דמים.
 

הנושא

מקשה הגמרא סתירה לדברי רב מתוך סוף דברי רבי אושעיא שלמדנו בתחילת הדף: כולם, אם יש לו – מותר
שם מדובר בלווה שאמר ''תן לי מעותי'' שאני רוצה לקחת בהן חיטין, ואמר לו [המלווה] חיטין יש לי שאני נותן לך, צא ועשה אותן כשער של עכשיו [יש לשום (להעריך) אותם כפי השווי שהם שווים עכשיו]. הגיע הזמן למכור חיטין, תן לי חיטין שאני רוצה למוכרן ולקחת בדמיהם יין [מבקש לקבל יין במקום חיטין, באותו שווי]... ובסוף אומרת המשנה שם, שבכל המצבים, אם אמנם היה לו [חיטין/יין ואח''כ שמן] – מותר, ואם אין לו – אסור. 
הגמרא מפרשת את המשנה בדיוק כמו ''אמנה לדמים'' – שהרי הוא קיבל בתחילה פירות, ובסופו של דבר ביקש כסף, זהו בדיוק ''אמנה לדמים''. ופה אמרנו כי מותר לעשות זאת, ורב סובר שאין עושים אמנה בדמים. 
התשובה השנייה של שמואל בגמרא לשאלה זו: הא מני – רבי יהודה היא, שאמר: צד אחד בריבית – מותר. 
מסביר רש''י מהו צד אחד: פעמים יש ריבית ופעמים אין ריבית. כלומר אם יש מצב שכלל לא בטוח שבסופו של דבר יעבור על איסור ריבית [אם יוקרו הפירות וישלם כסף – הרי זו ריבית, אך אם ישלם בפירות – אין זו ריבית], זהו מצב הנקרא ''צד אחד בריבית'', ולפי רבי יהודה – מותר.  
 

מהו המסר?

צד אחד ריבית, הוא מצב ספק, בו לא ברור אם תיעשה עבירה או לא. רבי יהודה פוסק שבמקרה כזה מותר, ואין זה ריבית, למרות החשש שאמנם יעבור על האיסור.
נוכל ללמוד מכאן מסר חשוב מאוד. כל מצב ספק, בו ניתן לומר כי ''יש מצב'' בו לא יעבור על איסור, אנו נוקטים וסוברים את הצד המקל. אנו אומרים במפורש כי מצב זה מותר!
גם עם ילדים ונוער [וגם מבוגרים], אם יש מקום ''לתלות'' לקולא, כלומר, אם ייתכן מצב שיהיה טוב, אנו בוחרים לתלות ולחשוב כך. מסקנה: ללמד כמה שיותר סנגוריה על ילדינו ועל כולם. אם יש במה להיתלות – אנו שמחים להיתלות בכך.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר