הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אחיקם קשת, מכון הירושלמי
בבא-מציעא עה ע"ב
משה רבינו חכם
בסוף פרק חמישי בבבא מציעא, עם סיום דיני ריבית, הגמרא אומרת:
תניא רבי שמעון אומר: מלוי רבית יותר ממה שמרויחים - מפסידים, ולא עוד אלא שמשימים משה רבינו חכם (בסגי נהור) ותורתו אמת, ואומרין: אילו היה יודע משה רבינו שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו.
כלומר, המלווה בריבית סובר שמשה רבינו טעה בזה שכתב את האיסור להלוות בריבית.
בירושלמי בסוגיא (ב"מ פ"ה ה"ח) נמצאת אותה דרשה בלשון חריפה יותר:
רבי שמעון בן אלעזר אומר: יותר ממה שכופרין בעיקר, כופרין שעושין התורה פלסטרן (פלסתר) ואת משה טיפש, ואומרין: אילו היה יודע משה שכך היינו מרויחין לא היה כותבו.
לשונו של הירושלמי בסוגיא זו חריפה בעיקר העניין – המלווה בריבית נקרא "כופר" ו"משים את התורה פלסתר". אך היא חריפה בנקודה נוספת: הבבלי נקט לגבי משה רבינו – כביכול בדעתו של המלווה בריבית – את הלשון "חכם" בסגי נהור. אך הירושלמי כתב את הלשון החריפה "טיפש".
באופן כללי יותר, בבבלי אנו מוצאים בכמה מקומות את השמירה על "לישנא מעליא", ובירושלמי יסוד זה לא קיים (כמעט, כדלקמן).
נביא עוד שלוש סוגיות כאלה:
א. הכלל הידוע "אל יפתח אדם פיו לשטן", שמובא בבבלי בכמה מקומות (ברכות יט. ועוד מקומות), לא מוזכר בירושלמי כלל.
ב. הכלל הידוע "ברית כרותה לשפתיים" שמובא בבבלי (מו"ק יח. וסנהדרין קב.) לא מוזכר בירושלמי.
ג. האיסור הידוע לקרוא בשם של רשע מפורש בבבלי (יומא לח:): "מאי ושם רשעים ירקב? אמר רבי אלעזר: רקביבות תעלה בשמותן, דלא מסקינן בשמייהו". ובהמשך הגמרא שם מביאה מעשה על תינוק שנקרא בשם רשע (דואג), וסופו היה קשה.
אמנם בירושלמי מוזכר אמורא בשם רבי יהושה בן טיטס (שבת פי"ד ה"ב), והעיר על כך חומות ירושלים (שנדפס בתחילת הירושלמי) שמכאן מוכח שהירושלמי לא חשש לשמות רשעים, שהרי שם זה דומה לשם טיטוס. כמו כן בירושלמי הוזכרו ר' יוחנן ור' ישמעאל בני יישוע (יבמות פ"ז ה"ו), וכן האמורא ישוע בר גזורה (תענית פ"ד ה"א, אמנם בדפוס ונציה הגירסה "יושוע"), ובבבלי לא הוזכרו אמוראים בשם זה.
