הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כהלל... ולית הלכתא כוותיה"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא עה ע"א
והלל אוסר. אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כדברי הלל. ולית הלכתא כוותיה.
1.
רב נחמן בשם שמואל פסק כהלל במשנתנו.
2.
ובכל זאת הגמרא מכריעה שאין הלכה כהלל.
3.
ויש לעורר:
3.1
מדוע רב נחמן בשם שמואל פסק במפורש כהלל, הרי ידוע שהכלל הוא שהלכה כבית הלל בכל התורה כולה.
3.2
מדוע הגמרא בכל זאת הכריעה שלא כהלל!
3.3
ואולי הכלל שהלכה כבית הלל לא מחייב גם שהלכה כהלל עצמו.
3.4
ואולי אין הלכה כהלל נגד "תנא קמא"=חכמים
4.
מדוע הגמרא הכריעה בלשון שלילית, ומדוע היא לא אמרה "והלכה כחכמים", או "והלכה כתנא קמא".
5.
ראה מה שכתבנו על מסכת חולין דף נ:
בגמרא:
הכי אמר (רבי חייא בר אבא אמר) רבי יוחנן: הלכה כרשב"ג בטרפה, והלכה כרבי שמעון באבל. הלכה כרשב"ג בטרפה - הא דאמרן, כרבי שמעון באבל מאי היא? דתנן כל שלשה ימים הראשונים; בא ממקום קרוב - מונה עמהן, ממקום רחוק - מונה לעצמו; מכאן ואילך, אפילו בא ממקום קרוב - מונה לעצמו; רבי שמעון אומר: אפילו ביום השביעי בא ממקום קרוב - מונה עמהן.
אמר מאן דהוא: איזכי ואיסק ואגמרה לשמעתא מפומיה דמרה. כי סליק אשכחיה לרבי אבא בריה דר' חייא בר אבא, א"ל, אמר מר: הלכה כרשב"ג בטרפה? א"ל: הא אין הלכה אמרי, כרבי שמעון באבל, מאי? א"ל: פלוגתא נינהו, דאיתמר; רב חסדא אמר: הלכה, וכן אמר רבי יוחנן: הלכה, ורב נחמן אמר: אין הלכה.
ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטרפה, והלכה כרבי שמעון באבל, דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.
רש"י מסכת חולין דף נ עמוד א:
ואין הלכה כרבן שמעון [ב"ג] - הש"ס קא פסיק לה.
גם כאן אומר רש"י [בדומה לדבריו בדף הקודם] ש"הש"ס קא פסיק לה" – כוונתו כנראה ש"עורך הגמרא" פסק כך.
ומדוע רש"י מדגיש זאת כאן בסוגיה והוא אינו מדגיש כך ברוב הש"ס עד כאן?
5.1
שני הסברים עיקריים:
1. במסכת חולין רש"י פוסק הלכה כמעט בכל סוגיה.
2. רש"י בא להדגיש שפיסקה אחרונה זו שבגמרא איננה המשך הדיון בין האמוראים [של רב נחמן או של רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא].
5.2
באופן כללי הרי דוגמא נוספת [בנושא אחר] להתלבטות האם הביטוי "והלכתא" הוא של האמורא עצמו או של "הגמרא":
ערוך לנר מסכת מכות דף יא עמוד א
"... וי"ל, דהנה מה דפסיק הכא ולית הלכתא כוותי' יש לפרש בב' פנים,
או דרב ס"ל כר' חייא דספרים שתפרן בפשתן כשרים אבל סתם גמרא קאמר ולית הלכתא כוותי',
או דרב בעצמו קאמר כן דלית הלכתא כר' חייא דמכשיר ספרים שתפרן בפשתן. ..."
מדברי רש"י אלה ובהשוואה לדבריו בדף הקודם משמע, שאין הבדל בין הניסוח של "והלכתא" [מילה ארמית] לבין "והלכה" [מילה עברית].
6.
ומדוע הגמרא ניסחה בלשון שלילית - "ואין הלכה כרשב"ג"? אם הפסק הזה הוא המשך הדיון בין האמוראים הרי שהניסוח הזה ברור כי הוא המשך ישיר לדיון. אבל אם זהו פסק "מאוחר" – כמשמע מדברי רש"י – מדוע לא פסקו כחכמים באופן ישיר?
7.
הערה: הביטוי "הש"ס קא פסיק לה" לא מדבר דווקא על סבוראים אלא על רב אשי ורבינא "עורכי הש"ס". אולם בדף הקודם רש"י הדגיש "ישיבת האחרונים" – כנראה כוונתו לסבוראים.
8.
וראה ב"רבנן סבוראי" שמביא מהספר "לחם סתרים" למהר"ש אלגזי [לא מצאתי בספר עצמו], עמוד 71:
"... כוונתו [של רש"י] לתת סימן לידע שבכל מקום שפוסק בגמרא ההלכה בסתם, פירוש, שאינו אומר בפירוש 'והלכתא כפלוני' אלא אומר 'אין הלכתא כפלוני' ועל הסתם נודע הפכן בשאומר כן אינו מישיבת רבינא ורב אשי אלא מישיבת האחרונים, ... ,"דברי רבנן סבוראי"...
אמנם הוא כותב זאת על רש"י בדף הקודם. אבל בהכרח מתאים גם בסוגייתנו, שבה הניסוח הוא שלילי.
8.1
מסקנתו: אם הפסק הסתמי הוא בסגנון שלילי משמע שזהו פסק הסבוראים, ואם הפסק "חיובי" – הפסק הוא על ידי "עורך הגמרא" רב אשי ורבינא.
9.
בסוף הקטע של "והלכה..." שעליו אומר רש"י "גמרא קא פסיק" מופיע גם ההמשך: "והלכה כרבי שמעון באבל, דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל." נשאלת השאלה האם דברי רש"י חלים גם על סיומת זו? ואולי כן, מפני שהגמרא [עורך הגמרא או הסבוראים] קבעו שחל כאן הדין הכללי של שמואל שמיקלים בדיני אבילות באופן כללי, ללא קשר לדיון הספציפי בסוגייתנו בקשר לאבל שמצטרף "מאוחר" לישיבת האבלים.
10.
וחזרה לסוגייתנו - בבא מציעא דף עה:
אולי אפשר לומר דבר "חידוש": היתה התלבטות כבר אצל החכמים הקדומים רב נחמן ושמואל אם לפסוק כתנא קמא או כהלל.
ורב נחמן ושמואל אמנם פסקו כהלל [לפי הכלל שתמיד הלכה כהלל], אבל החכמים בדורם של רב נחמן ושמואל שהיו כנראה "רבים" פסקו "ואין הלכתא כהלל". ולא מדובר בפסק של רב אשי ורבינא, ובודאי שלא מדובר בתקופה מאוחרת יותר - של הסבוראים!
11.
ראה גם ב"שוטנשטיין", הערה 16, שאין כללי הפסיקה של "הלכה כרב נחמן בדיני" ו"הלכה כשמואל בדיני" תקפים כשיש בש"ס פסק אחר.
